״קתולים למען ישראל״ הוא ארגון הנאמן למגיסטריום — סמכות ההוראה החיה של הכנסייה, שהמשיח הפקיד בידיו את הסמכות לפרש את דבר אלוהים פירוש מוסמך (DV 10). לפיכך הוראתה הרשמית של הכנסייה הקתולית — ובייחוד סעיף 4 בהצהרת נוסטרה אטטה והקטכיזם של הכנסייה הקתולית — היא הבסיס לעמדותינו באשר לישראל ולעם היהודי.
הכנסייה והעם היהודי לפי נוסטרה אטטה
בוועידת הוותיקן השנייה בשנת 1965 הציגה הכנסייה הקתולית בסעיף 4 של נוסטרה אטטה תפיסה תיאולוגית חיובית ופורצת דרך של ישראל ושל העם היהודי. הצהרה זו מאשרת:
- את הקשר הרוחני המתמשך המחבר בין הנוצרים לעם היהודי.
- שהכנסייה קיבלה את התנ״ך דרך ישראל, העם שאלוהים בחר בו בראשונה.
- שהכנסייה שואבת את מזונה משורש עץ הזית הטוב — ישראל — שעליו הורכבו הגויים (אל הרומיים יא יז–כד).
- שישוע המשיח פייס בין יהודים לגויים באמצעות צלבו, ״כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם״ (אל האפסיים ב יד–טז).
- שלעם היהודי שייכים ״מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ״ (אל הרומיים ט ד–ה).
- שהשליחים ורוב התלמידים הראשונים היו יהודים, מושרשים בחיי הברית של ישראל.
- שגם כאשר הבשורה לא התקבלה, היהודים נשארים אהובים על אלוהים בזכות אבותיהם: ״אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת״, ו״אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ״ (אל הרומיים יא כח–כט).
- שעל פי השגחת אלוהים, יהודים ונוצרים עתידים לעבוד יחד את ה׳ בקול אחד, בציפייה לפיוס השלם.
- את חשיבותם של כבוד והבנה הדדיים ושל דו־שיח באחווה, הניזונים מלימוד משותף וממפגש.
- שאף שכמה ממנהיגי היהודים דרשו את מותו של ישוע, אין להטיל את האחריות לייסוריו על כלל היהודים שחיו אז, ואף לא על היהודים בימינו.
- שלעולם אין להציג את היהודים כדחויים או מקוללים בידי אלוהים, משום שטענות כאלה סותרות הן את כתבי הקודש והן את הוראת הכנסייה. לפיכך הכנסייה מגנה שנאה, רדיפות וכל ביטוי של אנטישמיות המכוונים כלפי יהודים, בכל זמן ובידי כל אדם.
- שהכנסייה מוסיפה להיות מופקדת על בישור צלב המשיח כאות לאהבתו של אלוהים לכל בני האדם וכמקור לכל חסד.
שאלות שנותרו פתוחות
נוסטרה אטטה מעניקה בסיס חיוני לתיאולוגיה קתולית מחודשת של ישראל, אך היא מציגה במכוון רק את יסודותיה הבסיסיים ביותר. שאלות חשובות רבות נותרות פתוחות להעמקה תיאולוגית ולבחינה פסטורלית. ובהן:
- מאחר שאלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו (אל הרומיים יא כט), ומאחר שרוב העם היהודי טרם קיבל את הבשורה, מהו תפקידו המתמשך של ישראל בתוכנית הישועה של אלוהים לאחר ביאת ישוע המשיח? כיצד על הכנסייה להבין את ייעודו של ישראל בתולדות הישועה לאור הברית החדשה ולאור תוקפה המתמשך של הברית, שעליו מעידה הוראת המגיסטריום?
- מאחר שצו המשיח להכריז ״אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה״ (מרקוס טז טו) עודנו תקף במלואו, ומאחר שהבשורה היא ״כֹּחַ הָאֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין, אֶת הַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם אֶת הַלֹּא-יְהוּדִי״ (אל הרומיים א טז), כיצד על הכנסייה לבטא את שליחות הבישור שלה לעם היהודי בכבוד, ברגישות ובאהבה? כיצד נראית עדות אמיתית בימינו, בייחוד לאור כישלונות העבר ודחייתה המפורשת של הכנסייה כל כפייה, ניסיונות המרה מניפולטיביים ובוז?
- כיצד יכולים יהודים הפוגשים את ישוע המשיח ומוצאים את מלוא האמת בכנסייה הקתולית להמשיך לחיות ולבטא את זהותם היהודית כיהודים קתולים? אילו צורות של המשכיות רוחנית, תרבותית וליטורגית ראויות ומחיות במסגרת אחדותה של הכנסייה?
- כיצד על קתולים ממוצא יהודי להתייחס לתורה ולשמירת מצוותיה? מהי המסגרת התיאולוגית והפסטורלית הראויה לבחינת המנהגים היהודיים שאפשר לשמר כביטוי לזהות, למורשת ולנאמנות למתנות אלוהים הקשורות לברית?
- אם מתנות אלוהים ובחירתו בישראל אינן ניתנות לביטול, ואם ארץ ישראל היא אחת המתנות המרכזיות של הברית — מתנה שמעולם לא בוטלה בברית החדשה — מהי משמעות הארץ כיום? כיצד על קתולים להבין את שיבת העם היהודי בעת החדשה לנחלת אבותיו במסגרת הרחבה של ההשגחה האלוהית ותולדות הישועה?
הצהרת אמונה
לאור נוסטרה אטטה והשאלות הפתוחות שתוארו לעיל, מציעים קתולים למען ישראל את הצהרת האמונה הבאה:
באשר לעם היהודי:
עקרונותינו והתחייבויותינו:
- אנו מצהירים על אהבה ללא תנאי לעם היהודי, ״אחינו הבכורים באמונה״, ומכירים בקשר הייחודי המחבר בין הכנסייה לישראל.
- אנו מתנגדים לאנטישמיות על כל צורותיה, לרבות ביטוייה בימינו, כגון אנטי־ציונות אידיאולוגית השוללת את הלגיטימיות של העם היהודי כעם או את זיקתו לארץ ישראל.
- אנו קוראים לנוצרים לחזור בתשובה על כל המעשים, האמירות והגישות האנטישמיים בעבר ובהווה, המנוגדים לבשורה ולכבוד האדם.
- אנו מאשרים שברית אלוהים עם העם היהודי קבועה ואינה ניתנת לביטול, ודוחים את תורת השקר של תיאולוגיית ההחלפה, הטוענת שהכנסייה תפסה את מקומו של ישראל כעמו הנבחר של אלוהים.
- אנו מאשרים את אמונת הכנסייה ששליחותו, ייעודו וישועתו של ישראל מוצאים את השלמתם רק באיחוד עם ישוע המשיח, מלך היהודים, שנשלח בראשונה אל ״הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל״ (מתי טו כד) ובכה על דחייתו בידי ירושלים (לוקס יט מא). איחוד זה עם המשיח מגיע למלואו בכנסייה הקתולית.
- אנו מאשרים אפוא את תוקפה המתמשך של שליחות הבישור של הכנסייה, שנוסדה בידי אלוהים, להציע את בשורת הישועה ״ליהודי תחילה״, תמיד ביראת כבוד, בענווה ובאהבה.
- אנו דוחים את תורת השקר של תיאולוגיית שתי הבריתות, שלפיה יהודים זוכים לישועה באמצעות הברית הישנה ושמירת התורה, ואילו גויים נושעים באמצעות המשיח. אומנם ״הַתּוֹרָה קְדוֹשָׁה, וְהַדִּבֵּר הוּא קָדוֹשׁ וְיָשָׁר וְטוֹב״ (אל הרומיים ז יב), אך עדיין נכון ש״הָאָדָם אֵינוֹ נִצְדָּק בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא בֶּאֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ... שֶׁכֵּן בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה לֹא יֻצְדַּק כָּל בָּשָׂר... הֲלֹא אִם אֶפְשָׁר לְהִצָּדֵק עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה, הֲרֵי שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת לַשָּׁוְא״ (אל הגלטיים ב טז, כא).
- אנו מאשרים שהכנסייה הקתולית היא ״אמצעי הישועה חובק־הכול״, שבאמצעותו אפשר לקבל את מלוא אמצעי הישועה (UR 3). לפיכך הכנסייה והיהדות אינן יכולות להיתפס כשתי דרכים מקבילות לישועה, ועל הכנסייה להעיד על המשיח כמושיע לכל בני האדם (NJJ I.7).
- אנו מאשרים את הצורך בקהילה יהודית־קתולית, שבה קתולים ממוצא יהודי יוכלו לחיות חיים קתוליים מלאים ובה בעת להישאר נאמנים לתורה ולמורשתו התרבותית והדתית של ישראל, בהמשכיות עם קהילת המאמינים היהודים הראשונה, שחבריה היו כולם ״קַנָּאִים לַתּוֹרָה״ (מעשי השליחים כא כ). הרי ישוע לא בא לבטל את התורה או את הנביאים אלא לקיימם (מתי ה יז–כ).
מה אנו דוחים:
- איננו מעמידים פנים שאנו אוהבים את העם היהודי או תומכים בישראל כדי להסוות אסטרטגיה מיסיונרית.
- איננו תומכים בניסיונות המרה חסרי כבוד, מניפולטיביים או תוקפניים כלפי העם היהודי, משום שהם מנוגדים הן לאהבת הזולת והן להוראת הכנסייה בדבר חופש הדת.
באשר לארץ ישראל ולעם ישראל:
עקרונותינו והתחייבויותינו:
- אנו מאשרים שהבטחת אלוהים לתת את ארץ ישראל לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב מעולם לא בוטלה, לא בידי ישוע ולא בברית החדשה, ושהבטחה זו מוסיפה לשאת משמעות תיאולוגית גם כיום.
- אנו מאשרים ששיבת העם היהודי לארץ ישראל בעת החדשה היא בעלת משמעות נבואית ומבטאת את ההשגחה האלוהית, ולפיכך מצדדים בסבירות התיאולוגית של ציונות מקראית מתונה, העולה בקנה אחד עם האמונה הקתולית.
- אנו מאשרים שאף שמדינת ישראל המודרנית היא ישות פוליטית חילונית, אפשר להבין את הקמתה מחדש כ״ביכורים״ אפשריים או כשלב ראשוני בפעולת הגאולה שאלוהים מוסיף לחולל בחיי העם היהודי.
- אנו מאשרים את זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה מפני מעשי טרור ואלימות, ובה בעת עומדים על כך שהגנה זו תיעשה בריסון מוסרי ובזהירות מרבית כדי להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע.
- אנו מעודדים ומקדמים פיוס, שלום וצדק למען כל תושבי ארץ הקודש כיום, מתוך הכרה בכבודו של כל אדם שנברא בצלם אלוהים.
- אנו קוראים לכל תושבי הארץ — ישראלים ופלסטינים — לחזור בתשובה ולסור מן הרעות המוסריות החמורות הפוגעות בשתי החברות, ובהן שנאה ואלימות, שחיתות וחוסר יושר, אפליה ועוול, הפקרות מינית, זנות, פורנוגרפיה, הפלות ואידיאולוגיות המעוותות את המיניות האנושית ואת המשפחה, ולהיענות לקריאת ה׳: ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ (ויקרא יט ב).
- אנו קוראים לכל תושבי ארץ הקודש — יהודים, נוצרים ומוסלמים — לקבל את בשורת ישוע המשיח, שר השלום, שרק בו מצויים מחילה, פיוס עם אלוהים ועם הזולת וחיי נצח.
- אנו קוראים לכל הנוצרים בארץ הקודש לנאמנות רבה יותר, לאחדות ולעדות, בחייהם ובהכרזת בשורת ישוע המשיח ביושר ובאהבה.
מה אנו דוחים:
- איננו רואים במדינת ישראל המודרנית, במתכונתה הפוליטית הנוכחית, התגשמות סופית או משיחית.
- איננו מצדדים בבניית בית המקדש מחדש או בחידוש הקרבת קורבנות בעלי חיים, שמצאו את השלמתם בקורבנו של המשיח, שהוקרב אחת ולתמיד.
- איננו תומכים בתנועות אפוקליפטיות או פוליטיות המקדמות את קיבוץ העם היהודי לארצו כדי להצית עימות של אחרית הימים, כגון מלחמת ארמגדון.
- איננו מאשרים אוטומטית כל פעולה פוליטית או צבאית של ממשלת ישראל, מתוך הכרה בכך ששום מדינה ארצית אינה פטורה משיפוט מוסרי.
- איננו תומכים בשום צורה של אי־צדק או אפליה כלפי אדם או קהילה.
- איננו מחזיקים בעמדות אנטי־ערביות או אנטי־פלסטיניות ואיננו סובלים אותן, אלא מאשרים את כבודם השווה של כל עמי האזור.
ראו גם: למה קתולים למען ישראל?
