השילוש הקדוש

Icon of the Blessed Trinity (Ruvlin)השילוש הקדוש הוא הסוד המרכזי באמונה הנוצרית. המונח מתאר את חייו של אלוהים – איחוד נצחי של שלוש ישויות, משפחה שחייה הם אהבה. האם רעיון השילוש הוא המצאה נוצרית, שאובה ממחשבות יווניות-רומיות פגניות? או האם יש רמזים לשילוש בתנ"ך ובמקורות יהודיים אחרים?

הקדמה

השילוש הקדוש הוא הסוד המרכזי באמונה הנוצרית. המונח מתאר את חייו של אלוהים – איחוד נצחי של שלוש ישויות, משפחה שחייה הם אהבה. ובשפה תיאורית יותר מגדירה הכנסייה את השילוש במילים אלה:

אנו מאמינים ומודים ללא סייג כי יש אלוהים אחד אמיתי, נצחי, בלתי משתנה, בלתי ניתן להבנה, כל-יכול ובל-יתואר – האב, הבן ורוח הקודש; אכן, שלוש ישויות, אך מהות אחת וטבע אחד. (קכ"ק 202)

פרנק שיד (תיאולוגיה למתחילים, עמ' 27) מתאר את השילוש בתיאור פשוט זה:

  1. בטבע האלוהי האחד יש שלוש ישויות – האב, הבן ורוח הקודש
  2. אף אחד מאלה אינו אחת מן הישויות האחרות – כל אחד מהם שלם בפני עצמו
  3. האב הוא אלוהים, הבן הוא אלוהים, רוח הקודש הוא אלוהים
  4. הם אינם שלושה אלוהים אלא אלוהים אחד

וכצפוי סוד זה הוא כה מפליא עד כי הינו גם אבן הנגף המרכזית עבור רבים המנסים להבין את האמונה הנוצרית ב-2000 השנים האחרונות. רבים בימינו מסכימים עם וולטיר, שכתב ב"מילון הפילוסופי" שלו:

  • אין דבר הנוגד יותר את ההיגיון הבריא מאשר מה שמלמדים הנוצרים באשר לשילוש המורכב משלוש ישויות המהוות מהות אלוהית אחת, שהשנייה מהן נולדה מן הראשונה, והשלישית שבהן נובעת מהשתיים האחרות...
  • לימוד בלתי מובן זה אינו מצוי בשום מקום בכתובים...
  • הטענה... כי יש שלוש "ישויות" נפרדות במהות האלוהית וכי ה' אינו היחיד שהוא אלוהים האמיתי, אלא הבן ורוח הקודש חייבים להצטרף אליו – טענה זו היא להכניס הטעות הגסה והמסוכנת ביותר בכנסייתו של ישוע המשיח, שכן היא מעודדת בגלוי פוליתאיזם (עבודת אלילים)
  • יש בכך סתירה, באומרנו כי יש רק אלוהים אחד, ולמרות זאת יש שלוש "ישויות" – שכל אחת מהן היא אל אמיתי
  • הפרדה זו – מהות אחת ושלוש ישויות – מעולם לא נטענה בכתבי הקודש...

וולטיר צודק בכך שהמונח 'שילוש' לא מופיע בכתבי הקודש. אך טענתו כי הלימוד על היות אלוהות משולשת ועל היות הפרדה בין שלוש ישויות בתוך המהות האחת אינו מופיע בכתבי הקודש – היא שגויה. במאמר זה נבחן את נוכחותו של השילוש הקדוש בכתבי הקודש – תחילה בתנ"ך ואז בברית החדשה. בחלק השלישי של מאמר זה נוסיף כמה ציטוטים נבחרים מכתבי אבות הכנסייה כדי להבין כיצד נתפסה האמונה בשילוש בכנסייה הקדומה.

אין צורך לומר כי נוכל אך לגרד אך את קצה הקרחון בהציגנו כאן את סוד השילוש, שעליו נכתבו ספרים על גבי ספרים. אך עצם העובדה שאנו קוראים לשילוש 'סוד' אין משמעותה כי זהו רעיון בלתי הגיוני ובלתי מובן לחלוטין, וכי עדיף לנו כלל לא לנסות להבינו. סוד איננו סתירה עצמית, אלא משהו שכן יכול להיות מובן, גם אם בצורה חלקית ועמומה – ורק משום שאלוהים בחר כן לגלות לנו רעיון זה. כפי שמלמד אותנו הקתכיזם של הכנסייה הקתולית:

השילוש הוא סוד אמונה בתכלית, אחד הסודות הנסתרים באלוהים, סוד שלעולם אינו יכול להיות ידוע ללא התגלות מאת אלוהים עצמו. ללא ספק, אלוהים הותיר עקבות של מהותו המשולשת בבריאה ובהתגלותו בתנ"ך. אך מהותו העמוקה ביותר כשילוש קדוש היא סוד שלא ניתן להבינו באמצעות היגיון בלבד או אפילו באמצעות האמונה היהודית – לפני התגלמותו של בן אלוהים בבשר ושליחת רוח הקודש. (קכ"ק 237)

שאלה חשובה אחת עולה מהפסקה שלעיל: אם השילוש הוא מהותו של אלוהים, והוא רוצה מאוד שנדע זאת, מדוע לא גילה לנו זאת מראש? מדוע לא הציג לנו את עצמו בבירור מלכתחילה, במקום להשאיר "עקבות של מהותו המשולשת בבריאה ובהתגלותו בתנ"ך"? הקדוש גרגוריוס מנציאנצוס, אב הכנסייה במאה הרביעית, מספק את התשובה:

התנ"ך מראה את האב בצורה ברורה, ואת הבן בצורה מעומעמת. הברית החדשה מגלה את הבן ומרמזת על אלוהותו של הרוח. כיום חי רוח הקודש בקרבנו ובכך הופך עצמו לידוע בצורה ברורה יותר. היה זה מסוכן לטעון בגלוי כי הבן הוא אלוהי כל עוד אלוהותו של האב לא הובנה במלואה, ועל אחת כמה וכמה, לפני שהתקבלה אלוהותו של הבן, להוסיף את כובד משקלו של רוח הקודש... היה ראוי יותר כי בהוספת מעט ידע בכל פעם, כפי שאומר דוד, בהתרוממות מגבורה אל גבורה – תואר תפארתו של השילוש היה זורח בהדרגה. (הדרשה התיאולגית החמישית, 31, 26)

החידה

ישוע הוא אלוהים

"שֶׁכֵּן אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים כִּי אֲנִי הוּא, מוֹת תָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם [...] אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא." (יוחנן ח, 24, 58; ראה שמות ג, יד)
"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ. שׁוּב הֵרִימוּ אֲבָנִים כְּדֵי לִרְגֹּם אוֹתוֹ... עָנוּ לוֹ: לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים." (יוחנן י, 30–33)
"הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב... הַאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי?" (שם יד, 9–10)
"הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: 'אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!'" (שם כ, 28)

ראינו כבר במאמר אחר כי ישוע, באמצעות דבריו ומעשיו, רמז להיותו אלוהי. ואם לומר זאת באופן בוטה יותר, ישוע טען כי הוא אלוהים עצמו – טענה מזעזעת שהתקבלה ואומתה בכל זאת על ידי כותבי הברית החדשה ואבות הכנסייה. לא נבחן שוב טענות אלה כאן, אך מומלץ לקורא לקרוא או לסקור את המאמר על אלוהותו של המשיח, שכן מוצג בו הבסיס למאמר זה על השילוש הקדוש.

ישוע נבדל מן האב

ישוע טען להיותו אחד עם אלוהים. אך הוא גם גילה עצמו כנבדל מאלוהים האב. ישוע קרא לאלוהים 'אבי'. הוא התפלל לאלוהים. כותבי הברית החדשה הבחינו גם הם בין 'אלוהים האב' ובין 'ישוע המשיח אדוננו':

כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גָּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. (מתי י, 32)
הַכֹּל נִמְסַר לִי מֵאֵת אָבִי וְאֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הַבֵּן, זוּלָתִי הָאָב; אַף אֵין אִישׁ מַכִּיר אֶת הָאָב, זוּלָתִי הַבֵּן וְכָל מִי שֶׁהַבֵּן רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ. (שם יא, 27)
אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה. (שם כו, 39)
וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵהָאָב וְיִתֵּן לָכֶם מְנַחֵם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה עִמָּכֶם לְעוֹלָם. (יוחנן יד, 16)
חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (אל הרומיים א, 7)
הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. (הראשונה אל טימותיאוס ב, 5)

חידה ללא פתרון?

במבט ראשון נדמה כי אולי וולטיר צדק: על פי התנ"ך יש רק אלוהים נשגב אחד. אך ישוע טען להיותו אלוהים. כמו כן טען להיותו נבדל מאלוהים האב. כיצד ניתן לפתור את הסתירה בין שתי טענות אלה? אם ישוע הוא אלוהים, אך אינו אותה ישות כמו אלוהים האב, האם אלה שני "אלוהים" שונים? הסבר זה סותר לחלוטין, כמובן, את הטענה הבסיסית ביותר באמונה היהודית – היות הבורא אחד – כפי שניסח הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוהינו, היה הווה ויהיה" (שלושה עשר עיקרי האמונה, 2).

הבה נראה אם ביכולתנו לפתור חידה זו.