חלק ראשון: אלוהותו של המשיח בכתבי אבות הכנסייה

המקור: Catholic Answers

הציטוטים שלהלן מראים כי אבות הכנסייה האמינו ללא כל ספק כי ישוע מנצרת הוא אלוהים; עדויות לכך ניתן למצוא אף בתחילת המאה השנייה לספירה. בעדויות אלה יש כדי לענות על פנטזיות ומיתוסים המופצים בספרים כגון "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון, הטוען כי הכנסייה הקתולית ערכה הצבעה בוועידת ניקאה (325 לספירה) שבה הוחלט להפוך את ישוע לאלוהים, וזאת כדי להשיג שליטה נוספת באנשים. כפי שנראה, המאמינים הראשונים האמינו מיד באלוהותו של ישוע – כבר מימיה הראשונים של הנצרות.

איגנטיוס מאנטיוכיה

"איגנטיוס, הקרוי גם תיאופורוס, לקהילה אשר באפסוס שבאסיה... אשר נקבעה מאז ומעולם לגבורה נצחית ובלתי משתנה, מאוחדת ונבחרת בזכות סבל אמיתי, ברצון האב בישוע המשיח אלוהנו." (איגרת ראשונה אל האפסיים [110 לספירה])
"שכן אלוהנו, ישוע המשיח, הורה במרים בהתאם לתוכנית אלוהים: מזרע דוד, אכן, אך גם מרוח הקודש." (שם 18, 2)
"לקהילה האהובה המודרכת על ידי ישוע המשיח, אלוהנו, על ידי רצונו של זה שברא הכול ברצונו." (איגרת אל הרומיים 1 [110 לספירה])

אריסטדס

"[נוצרים] הם אלה שמעל לכל אדם אחר על פני כדור הארץ מצאו את האמת, שכן הם מכירים באלוהים, בורא הכול, בבנו יחידו וברוח הקודש." (אפולוגיה 16 [140 לספירה])

טטיאנוס הסורי

"איננו מעמידים פני טיפשים, יוונים שכמותכם, ואף איננו מהלכים בהבל, כאשר אנו טוענים כי אלוהים נולד בדמות אדם." (נאום אל היוונים 21 [170 לספירה])

מליטו מסרדיס

"אין צורך להביא ראיות בפני אנשים נבונים כי פעולותיו של המשיח לאחר טבילתו הן הוכחה לכך שנשמתו וגופו, טבעו האנושי, היו כמו שלנו – אמיתיים, ולא רק רוח. בפעולותיו של המשיח לאחר טבילתו, בעיקר בניסים שחולל, יש אות והבטחה עבור העולם באשר לאלוהות המסתתרת בבשרו. בהיותו אלוהים ובו זמנית אדם מושלם הוא הראה את נכונות שתי המהויות שלו: אלוהותו – בניסים שחולל במשך שלוש שנים לאחר טבילתו; אנושיותו – בשלושים השנים שקדמו לטבילתו, שבמהלכן הסווה את היותו אלוהי בשל טבעו לפי הבשר, אף שהוא היה אלוהים אמיתי שהיה קיים טרם היות העולם." (שבריר מ"המדריך" של אנאסטאסיוס מסיני 13 [177 לספירה])

אירניוס

"...לישוע המשיח אדוננו, אלוהנו, מושיענו ומלכנו, בהתאם להסכמתו של האב הבלתי נראה –תכרע כל ברך של השוכנים בשמים ובארץ ומתחת לארץ..." (נגד כפירות 1, 10, 1 [189 לספירה])

קלמנט מאלכסנדריה

"אם כן, הדבר, המשיח, הוא המקור גם לראשיתנו הקדומה – שכן היה באלוהים – וגם של רווחתנו. וכעת הדבר הופיע כאדם. הוא לבדו גם אלוהים וגם בן אדם, המקור לכל הדברים הטובים שברשותנו." (תוכחה ליוונים 1, 7, 1 [190 לספירה])
"דחוי מבחינת מראהו אך מוערץ במציאות, [ישוע הוא] המכפר, המושיע, המנחם, הדבר האלוהי; אותו אחד שהינו ללא ספק אלוהים באמת, אותו אחד שהושם בדרגת אדון היקום, שכן היה בנו." (שם 10, 110, 1)

טרטוליאנוס

"מקור שתי המהויות שלו מציגות אותו כאדם וכאלוהים: מהאחד – נולד, ומהאחר – לא נולד." (גופו של המשיח 5, 6–7 [210 לספירה])
"אם כן, העובדה כי קיימים שני אלוהים ושני אדונים היא טענה שלעולם לא נוכל להפיק מפינו; לא כאילו האב והבן אינם אלוהים, או אלוהים רוח הקודש, וכל אחד מהם אלוהים; אך משכבר הימים שניים נחשבו אלוהים ושניים נחשבו אדונים – כך שכשיבוא המשיח לעולם יכירו בו כאלוהים ויקראו לו אדון, שכן הוא בנו של מי שהוא אלוהים ואדון." (נגד פראקסיאס 13, 6 [216 לספירה])

אוריגנס

"אף שהיה אלוהים, לבש בשר; וגם כשהפך לבן אדם – נותר מה שהיה תמיד: אלוהים." (הדוקטרינות היסודיות 1, 0, 4 [225 לספירה])

היפולייטוס מרומא

"רק דבר [אלוהים] בעצמו הוא ממנו ועל כן גם הוא אלוהים, הופך להיות מהות אלוהים." (הפרכת הכפירות כולן 10, 33 [228 לספירה])
"שכן המשיח הוא אלוהי הכול, אשר הביא לכך שתתנקה האנושות מחטאה, בהופכו את האדם הישן לחדש." (שם 10, 34)

נובאטיאנוס

"אם המשיח היה אדם גרידא, מדוע נתן לנו כלל אמונה שכזה, באומרו: "וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ -- אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (יוחנן יז, 3)? אם לא רצה שיכירו בו כאלוהים, מדוע הוסיף ואמר "וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ -- אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"? הוא רצה ודאי שיכירו גם בו כאלוהים! שכן אם לא רצה שכך יהיה, היה מוסיף: "ואת האדם אשר שלחת – את ישוע המשיח". אך הוא לא עשה זאת וגם לא הציג עצמו בפנינו כבן אדם בלבד אלא הזדהה עם אלוהים – שכן רצה שבחיבור זה לאלוהים יכירו גם בו כאלוהים, שכן היה אלוהים. עלינו להאמין אם כן, על פי החוק לעיל, באדון, אלוהים האמיתי האחד, וכתוצאה מכך גם בזה שאותו שלח – ישוע המשיח – אשר בשום פנים ואופן, כפי שהראינו, לא היה מזהה עצמו עם אלוהים האב אילולא רצה שיכירו גם בו כאלוהים. שאם לא כן, היה מפריד עצמו ממנו." (חיבור על השילוש 16 [235 לספירה]).

קיפריאנוס מקרתגו

"מי שמכחיש כי המשיח הוא אלוהים אינו יכול להפוך למשכנו [של רוח הקודש]..." (מכתבים 73, 12 [253 לספירה]).

גרגוריוס עושה הניסים

"יש אלוהים אחד ויחיד, אבי דבר החיים, שהוא חוכמתו, כוחו המתקיים ודמותו הנצחית: המוליד המושלם של היילוד המושלם, אבי הבן היחיד. יש אדון אחד, יחיד מן היחיד, אלוהים מאת אלוהים, צלם ודמות האלוהות, דבר אלוהים היעיל, חוכמה הכוללת את מהות הדברים כולם, וכוח המעצב את הבריאה כולה – בן אמיתי של אב אמיתי, בלתי נראה מאת בלתי נראה, טהור מאת טהור, בן-אלמוות מאת בן-אלמוות, נצחי מאת נצחי... וכך הבן מעולם לא חסר לאב, ורוח הקודש מעולם לא חסר לבן; אלא ללא שינוי – אותו שילוש קיים לנצח." (הצהרות האמונה [265 לספירה]).

ארנוביוס

"'אם כן', יאמר אדם זועף, כועס ונרגש, 'האם המשיח הזה הוא אלוהיך?' 'אכן הוא אלוהים', נענה, 'אלוהי הכוחות הנסתרים.'" (נגד עובדי האלילים 1, 42 [305 לספירה])

לקטניטוס

"הוא הפך גם לבן אלוהים ברוח וגם לבן אדם בבשר, זאת אומרת – גם אלוהים וגם אדם." (עקרונות אלוהיים 4, 13, 5 [307 לספירה])
"אנחנו, מצד שני, באמת דתיים, ובאמת מתחננים לאלוהים האמיתי האחד והיחיד. מישהו עשוי לשאול כיצד באומרנו כי אנחנו מאמינים באלוהים אחד בלבד, אומרים אנחנו באותה נשימה כי יש שניים – אלוהים האב ואלוהים הבן – טענה שהובילה רבים לטעות איומה... [בחושבם] כי אנו מודים בקיומו של אלוהים נוסף, וכי הוא בן אנוש... [אך ב]דברנו על אלוהים האב ואלוהים הבן איננו מתייחסים אליהם כשונים זה מזה, וגם איננו מפרידים אותם זה מזה, שכן אלוהים האב אינו יכול להתקיים ללא הבן, וגם הבן אינו יכול להיפרד מהאב." (שם 4, 28–29)

ועידת ניקאה הראשונה

"אָנוּ מַאֲמִינִים בְּאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בֵּן יָחִיד לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נוֹלַד מִן הָאָב לִפְנֵי כָּל-הַדּוֹרוֹת.
אֵל מֵאֵל, אוֹר מֵאוֹר, אֵל אֱמֶת מֵאֵל אֱמֶת. לֹא נִבְרָא כִּי אִם מוּלָד, עַצְמוֹ עֶצֶם הָאָב, וְעַל יָדוֹ נַעֲשָׂה הַכֹּל."  (הקרדו, אני מאמין, של ניקאה [325 לספירה])
"אך אלה האומרים כי 'היה זמן שבו הוא [הבן] לא היה קיים' וכי 'לפני שנולד הוא לא היה קיים' וכי 'משום שנוצר מחומר שאינו קיים הוא ממהות או טבע אחר [ממהות האב]'; ואלה הקוראים 'אלוהים בן אלוהים בר שינוי' – את אלה מנדה הכנסייה" (נספח לקרדו של ניקאה [325 לספירה]).