הקדמה למהדורה השלישית
זוהי המהדורה השלישית. היא נדרשה מפני שרבים כל כך התעניינו בספר, והעותקים אזלו מהר מכפי שתכננו.
המהדורה השלישית נעשתה נחוצה גם משום שככל שהופצו יותר עותקים, עלו יותר שאלות והערות בנוגע לקטעים מסוימים. הבנתי כי יש למצוא ניסוח ברור יותר לחלק מהם. לשם כך ניגשתי למלאכת תיקון ושכתוב, שהניבה את הנוסח הנוכחי, אשר ראוי שישמש בסיס לכל הדפסה ותרגום בעתיד.
אני כותב כנוצרי קתולי. משום כך תמצאו בספר התייחסויות רבות להתפתחויות ביחסים בין הכנסייה הקתולית לעם היהודי, ובכלל זה ליהודים המשיחיים. גם כנוצרי המסור בכל לבו לאקומניזם ולאחדותה של כנסיית ישוע האחת, אני רואה את הדברים בעיניים ״קתוליות״. אני מקווה שהדבר לא ימנע מנוצרים הבאים מרקעים כנסייתיים או מזרמים אחרים להפיק את המיטב מספרי.
ספר זה לא נכתב בראש ובראשונה למען העולם האקדמי. הוא כתוב כסיפור, כהסבר פשוט לנושא היסטורי ותיאולוגי מורכב. הספר כתוב בלשון ״נבואית״ ומציע מבט־על רוחני על ההתפתחויות ההיסטוריות המגוונות שסבבו את הופעתה ואת היעלמותה של היהדות המשיחית בעת העתיקה, וכן את לידתה מחדש בעשורים האחרונים. נקודת מבט נבואית זו גם קובעת את אופי העיון במשימה הניצבת לפנינו, בשעה שאנו מחפשים תגובה ראויה לתחייתן של ״העצמות היבשות״ האלה בכוחה של רוח הקודש, כפי שניבא הנביא יחזקאל (פרק לז).
כמשתתף בדיאלוג בין תיאולוגים קתולים לתיאולוגים יהודים משיחיים בעשרים השנים האחרונות, בחסותן של סמכויות בכירות בוותיקן, למדתי מה פירוש הדבר לעמוד מול העובדה שנס מתרחש לנגד עינינו. בה בעת הבנתי עד כמה גדול האתגר שבקירוב שני ״עולמות״ שונים כל כך, המאמינים באותו משיח, ישוע מנצרת. המסע זה לקראת זה, וההליכה המשותפת קדימה אל עתיד משותף, רק החלו.
עלי להודות לאשתי ולילדיי. בחברתם למדתי לאהוב, לבקש סליחה ולהתפייס. נדיבותם העניקה לי את החופש לעבוד על מיזם הפיוס הרחב הזה. עלי להודות למזכירתי, פריצי טורצ׳ק, על שנים רבות של תמיכה נאמנה. עלי להודות לאחיי במועצת ההנהגה הבין־לאומית של TJCII, אשר אתגרו אותי להיות לאדם שאני היום. יותר מכול אני מודה לאב פיטר הוקן (+), שהיה לי לידיד אבהי ולמורה דרך. עלי להודות גם לידידיי הרבים האחרים, יהודים משיחיים ובני האומות — ובראשם ד״ר מארק קינזר — אשר לימדו אותי להבין לעומק את ״רז עץ הזית״. עלי להודות לקהילה האקומנית ״Umkehr zum Herrn״ בווינה, שבה מצאנו אשתי ואני את ביתנו הרוחני. דרכנו הקהילתית לימדה אותי רבות כל כך על ידידות, אך גם על סליחה ופיוס. לבסוף, ובוודאי לא מבחינת חשיבותו, עלי להודות לארכיבישוף שלי, הקרדינל כריסטוף שנבורן, שהוא מנהיגי הרוחני ונותן לי חסות רוחנית זה יותר מעשרים וחמש שנים.
זכויות יוצרים © 2017 יוהנס פיכטנבאואר
מהדורה שלישית מתוקנת (2025), בעריכת אנדרה וילנב
