יהודים קתולים והתורה

חלק ראשון: ישוע ותלמידיו היהודים שמרו את התורה

האם יהודי שנטבל מחויב לשמור את מצוות התורה? אם תשאל כוהן דת סביר להניח שיאמר: "לא, ודאי שלא". אך בראשית לא היה כך המצב. בתחילה היו תלמידי ישוע "קנאים לתורה", כך מספר לנו יעקב במעשי השליחים (כא 20). הבה נתבונן מקרוב בשאלה זו.

ישוע מלמד בבית הכנסת ראשית כל, האם ישוע שמר את המצוות? כן. אין ספק כי הוא שמר את המצוות, והכנסייה מקבלת זאת.

להלן דברי הוועדה לקשרי דת עם היהודים במסמך שפורסם בשנת 1985, הערות בנוגע לדרך הנכונה להציג את היהודים והיהדות בלימודי הקתכיזם בכנסייה הרומית-קתולית:

  1. ישוע היה ונשאר יהודי, שליחותו הוקדשה בראש ובראשונה עבור "הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי טו, 24)..." (NJJ III.1).
  2. "... רצונו [של ישוע] היה להיכנע לחוקי התורה (גלטיים ד, 4), בכך שנימול והובא לבית המקדש כמו כל יהודי בן זמנו (לוקס ב, 22; כב¬-כד), בכך שחונך לשמור את התורה. ישוע כיבד מאוד את התורה (מתי ה, 17-20) ועודד ציות למצוותיה (מתי ח, 4). קורות חייו אופיינו בשמירת מצוות העלייה לרגל בשלושת הרגלים, מאז שהיה תינוק (לוקס ב, 41; יוחנן ב ,13; ז, 10 ועוד). חשיבותם של החגים והמועדים היהודיים מודגשת רבות בבשורת יוחנן (ב, 13; ה, 1; ז 2, 10, 37; י, 22; יב, 1; יח, 28; יט, 42 ועוד).

הוועדה מציינת כי ישוע "עודד ציות למצוות התורה". מכך עשוי להשתמע שישוע לא התעקש מאוד על כך. אך הבנה זו אינה נכונה. מילה זו מופיעה בקתכיזם של הכנסייה הקתולית פעם נוספת בהתייחס לאמונה וחזרה בתשובה, ועל כך ישוע התעקש מאוד:

"אכן, המשיח עודד אנשים להאמין ולחזור בתשובה, אך מעולם לא כפה זאת עליהם. הוא בא להעיד על האמת, אך סירב להפעיל כוח ולכפות את האמת על אלה שהתנגדו לו..." (קכ"ק 160).

אם כן, בקתכיזם יש שימוש במילה עודד, אך ישוע היה ישיר מאוד בנושא זה: הוא קרא לאנשים לשמור את התורה.

כשהטקסט המגסטריאלי הזה במחשבתך, התבונן שוב במתי ה ובמתי כג ותיווכח לדעת עד כמה היה ישוע רציני באשר לשמירת התורה (מובן שהוא בישר ליהודים, והשליחים בתוכם. הגויים, נוצרים או אחרים, אינם מחויבים לשמור את התורה. באמצעות הכנסייה לימד אלוהים את הגויים מה רצונו מהם).

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם. אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל. לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אֲבָל כָּל הָעוֹשֶׂה וּמְלַמֵּד, הוּא גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תִּהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. (מתי ה 17 – 20)
אָז דִבֵּר יֵשׁוּעַ אֶל הֲמוֹן הָעָם וְאֶל תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֹשֶׁה. לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים. (מתי כג 1 – 3)

ומובן שמיד לאחר שאמר זאת החל ישוע להוכיח קשות את הפרושים. אך ההכרה באשמתם לא מנעה ממנו מלהורות לתלמידיו "כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ".

אם כן, ישוע שמר את מצוות התורה ואף הורה לתלמידיו לעשות כן.

האם הם שמרו את התורה?

כן, ניתן להניח שהם אכן שמרו את התורה. במעשי השליחים כא, 20 נכתב: " אָמְרוּ [יעקב והזקנים]: 'אַתָּה רוֹאֶה, אָחִינוּ, כַּמָּה רִבְבוֹת יְהוּדִים נִהְיוּ מַאֲמִינִים וְכֻלָּם קַנָּאִים לַתּוֹרָה!'"

אנו למדים מפסקה זו לא רק כי הם שמרו את התורה, אלא גם כי לא הייתה מסורת שעל פיה ישוע ביטל אי פעם את התורה. תלמידי ישוע אלה שמרו שבת, ביצעו נטילת ידיים לפני האוכל ואכלו אך ורק בשר כשר. פטרוס מציין במפורש כי הוא אוכל אך ורק בשר כשר.

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר אֵלַי, 'קוּם, כֵּיפָא, שְׁחַט וֶאֱכֹל.' אֶלָּא שֶׁאָמַרְתִּי, 'בְּשׁוּם פָּנִים לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִכְנַס לְתוֹךְ פִּי פִּגּוּל אוֹ טָמֵא.' (מעשי השליחים יא 7 – 8)

(האם ישוע אמר לפטרוס שהוא יכול לאכול בשר לא כשר? נתייחס לשאלה זו במאמר אחר שעניינו טענות נגד שמירת מצוות התורה.)

אכן, לימודי המאמינים בישוע שטענו כי ישוע דרש לא רק מיהודים מאמינים כי אם גם מגויים מאמינים לשמור את התורה, כלל אינם הגיוניים אם ישוע עצמו ביטל את החובה לשמור את מצוות התורה. נשים לב כי בכל ויכוחיו עם היהודים האלה פולוס מעולם לא ציטט דבר מדברי ישוע כדי להוכיח את טענותיו.

גם כאשר ביטלה המועצה בירושלים את שמירת התורה על ידי הגויים, היא הציגה איסורים אחדים. כמו כן ראוי לציין כי ברור מן הכתוב שהחלטה זו הייתה כניעה לחולשה ולא החלטה דוקטרינרית:

עַל כֵּן אֲנִי פּוֹסֵק שֶׁלֹּא לְהַקְשׁוֹת עַל אוֹתָם אֲנָשִׁים מִן הַגּוֹיִים אֲשֶׁר שָּׁבִים אֶל אֱלֹהִים, אֶלָּא לִכְתֹּב אֲלֵיהֶם לְהִמָּנַע מִטֻּמְאוֹת אֱלִילִים וּמִזְּנוּת, מִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן הַדָּם... נִרְאֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלָנוּ שֶׁלֹּא לְהַטִּיל עֲלֵיכֶם שׁוּם מַעֲמָסָה נוֹסֶפֶת מִלְּבַד הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים הָאֵלֶּה: לְהִמָּנַע מִזִּבְחֵי אֱלִילִים וּמִדַּם, מִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן הַזְּנוּת. אִם תִּשָּׁמְרוּ מֵאֵלֶּה תֵּיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת. שָׁלוֹם לָכֶם. (מעשי השליחים טו 19 – 20, 28 – 29)

החלטת המועצה בירושלים הייתה תקפה רק לגויים. ההנחה הייתה שיהודים מאמינים ימשיכו לשמור את התורה.

אם כן, ישוע שמר את התורה, הוא דרש מתלמידיו לשמור את התורה, והם אכן שמרו את התורה, ואף הייתה תנועה חזקה ביותר שדרשה לחייב את המאמינים כולם לשמור את התורה.

האמונה המשיחית של המאמינים בקהילת ירושלים השלימה את חיי הדת היהודיים שלהם. הם לא חשו בסתירה בין שמירת התורה לבין האמונה המשיחית, משום שישוע עצמו הורה להם לשמור את מצוות התורה ואת דברי הרבנים. אכן, דברי ישוע העשירו את הדרך שבה שמרו את התורה.

ספר מעשי השליחים מספק לנו עדות נוספת להרמוניה המושלמת שהייתה בין האמונה היהודית לזו המשיחית בקהילה הראשונה. כשפטרוס והשליחים הובאו בפני הכוהן הגדול ויועציו עמד רבן גמליאל לצידם (מעשי השליחים ה, 34 - 39). רבן גמליאל היה הגדול בדורו. הוא מצוטט פעמים רבות בתלמוד, ורבים מחכמי התלמוד היו תלמידיו. כזכור, פולוס עצמו מתגאה בהיותו תלמיד של רבן גמליאל (מעשי השליחים כב, 3) (אם כי, בכל הנוגע ליהודים שהאמינו בישוע פולוס כלל לא פעל כמעשיו של מורו הגדול, שכן בעוד שרבן גמליאל הגן על פטרוס והשליחים – פולוס רדף את היהודים שהאמינו בישוע). רבן גמליאל הביע עמדה חיובית להפליא בנוגע לפטרוס והשליחים בפני אנשים בעלי כוח ששנאו את תלמידי ישוע. הוא אמר להם שהתנועה הדתית שהשליחים מייצגים עשויה בהחלט להיות מאת אלוהים. הוא הזהיר אותם והורה להם להניח להם "פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים". רבן גמליאל לא היה אומר זאת אלמלא ידע מה השליחים מלמדים והדברים מצאו חן בעיניו – במידה כזו שהאמין שייתכן כי הדבר מאת אלוהים. לו היה בלימודי ישוע או השליחים דבר כלשהו המרמז לביטולה של התורה – רבן גמליאל לא היה מדבר כך עליהם. סביר להניח שלא היה מגן עליהם כלל.

אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הֵקִים אֶת יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּהוֹקָעָה עַל עֵץ. אֶת זֶה הֵרִים אֱלֹהִים בִּימִינוֹ לִהְיוֹת שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת חֲטָאִים.  אֲנַחְנוּ עֵדֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְגַם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נָתַן הָאֱלֹהִים לַשּׁוֹמְעִים בְּקוֹלוֹ." כְּשָׁמְעָם אֶת זֹאת הִתְרַתְּחוּ וְהֶחְלִיטוּ לַהֲרֹג אוֹתָם. אֲבָל אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים בַּסַּנְהֶדְרִין, גַּמְלִיאֵל שְׁמוֹ, מוֹרֵה-תּוֹרָה מְכֻבָּד בְּעֵינֵי כָּל הָעָם, קָם וְצִוָּה לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁלִיחִים הַחוּצָה לִזְמַן-מָה. אָמַר לָהֶם: "אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ לָכֶם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לַעֲשׂוֹת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה; כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס, שֶׁהִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ, וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. הוּא נֶהֱרַג וְכָל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ נָפוֹצוּ וְהָיוּ לְאַיִן. אַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי מִפְקַד הַתּוֹשָׁבִים, וּמָשַׁךְ אַחֲרָיו אֲנָשִׁים. הַלָּה נֶהֱרַג וְכָל הַמְצַיְּתִים לוֹ נִתְפַּזְּרוּ. וְעַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, חִדְלוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהַנִּיחוּ לָהֶם, כִּי הָעֵצָה אוֹ הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת תּוּפַר -- אִם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם הִיא. אֲבָל אִם מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, לֹא תּוּכְלוּ לְהָפֵר אוֹתָהּ פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים! (מעשי השליחים ה 30 – 39)

אנו רואים אם כן שהאמונה שלה הטיף ישוע בפני העם היהודי אכן הייתה השלמת האמונה היהודית. הוא לא הטיף לוותר על המצוות, אלא לשמור אותן בדבקות ובאדיקות רבות יותר. ישוע דרש מתלמידיו להיות צדיקים יותר מהפרושים. כוונתו הייתה שבדומה לפרושים עליהם לשמור את התורה על פי לימודי הפרושים, ואף מֵעבר ללימודיהם – מעבר לצדקתם של הפרושים; על התלמידים היה לשמור את התורה כביטוי לדבקותם הפנימית באלוהים. זו הייתה, כך לימד ישוע, הדרך שבה מגיע יהודי למלכות אלוהים.

אך כל זאת שייך להיסטוריה. האם יכול יהודי מאמין לשמור את התורה תוך מחויבות לאלוהים ואף לישוע עצמו, וזאת מבלי לצאת מחוץ למסגרת האמונה ומנהגים הקתוליים?

האב הקדוש ברוך ה-16 (בנדיקטוס), עוד בהיותו חשמן, לימד אותנו כיצד להתייחס לחוקי התורה, ובגישתו יש תשובה חיובית נחרצת לשאלה זו. לדברי הקרדינל רצינגר, ישוע הפך את התורה לאוניברסלית. בספרו האחרון על ישוע היו דבריו ברורים יותר: הנצרות היא הפיכת היהדות לאוניברסלית. מהי אם כן התורה? התורה היא הדרך המסוימת שבה ממלאים היהודים את תורת ישוע – התורה כפי שלימד אותה ישוע. היא תורת המשיח כפי שכוּונה לעם היהודי.

"הוא [ישוע] חי את חייו במסגרת האמונה והמסורת של עם אלוהים, עם ישראל. הדו שיח הקבוע שלו עם אלוהי האבות, עם אביו, היה גם שיחה עם משה ואליהו (ראה מרקוס ט, 4). בדו שיח זה הוא התעלה מעל לפשט הכתוב בתנ"ך וחשף את צידו הרוחני על מנת לגלות את אלוהים "ברוח". אך בעשותו כן הוא לא השמיד את פשט הכתוב בתנ"ך, את מסורת הדת הרגילה של עם ישראל, אלא הראה בפעם הראשונה את עומקה האמיתי, "השלים" אותה. אם כן, הדו שיח הזה לא השמיד את רעיון "עַם אלוהים" – כי אם חידש אותו. בהורסו את חומת הפשט הוא הביא לכך ששאר אומות העולם יזכו ליהנות מרוח הנבואה ומגישה לאלוהים האב, אלוהיו של ישוע המשיח. הפיכת התורה לאוניברסלית היא אישורה האולטימטיבי, ולא ביטולה או החלפתה" (הקרדינל יוסף רצינגר, הביטו בנדקר, 1986, עמ' 29).

הרעיון שהתורה היא לימודו של האב הקדוש מוצג גם בקטכיזם:

"מצוות הבשורה משלימות את מצוות התורה. דרשת ההר, שהייתה רחוקה מביטול מצוות התורה או מהפחתה מחשיבותן, משחררת את הפוטנציאל החבוי במצוות אלה ומציגה דרישות חדשות: היא מגלה את כל אמיתותן האלוהית והאנושית. היא אינה מוסיפה מצוות חיצוניות חדשות אלא מטיפה לשינוי הלב, מקור המעשים האנושיים, בכל פעם שהאדם בוחר בין טהור וטמא, בכל פעם שנוצרות אמונה, תקווה ואהבה ומעלות אחרות. אם כן, הבשורה משלימה את התורה באמצעות חיקוי שלמותו של אבינו שבשמים, בסליחה לאויבים ובתפילה עבור הרודפים, באמצעות חיקוי הרחמים האלוהיים." (קכ"ק 1968)

שוו בנפשכם כיצד היה יהודי שומר מצוות בזמנו של ישוע מעודד מלימודו. לימודו הציג בפניו תפיסה חדשה לחלוטין של המצוות. הוא הוסיף מימד חדש לחיי הדת היהודיים שלו. מדוע אם כן ויתרה הכנסייה על שמירת התורה בקלות כזאת? משום שהכנסייה הייתה חייבת להפריד עצמה מהדרך המסוימת שבה גילה אלוהים את התורה לעם היהודי, על מנת להפוך לדת אוניברסלית, לכנסייה הקתולית. ברגע שהכנסייה החליטה שלא לשמור את התורה, הפכה הנצרות מתנועה דתית שהחייתה את המסורת היהודית לתנועה שיהודים ראו בה ככופרת, כיוון שדבקות בתורה היא עמוד היסוד של היהדות המסורתית.

בימינו יהודים רבים אינם שומרים את מצוות התורה מסיבותיהם שלהם, סיבות הנובעות ברובן מהתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. יהיו סיבות אלה אשר יהיו, הן אינן הסיבות שבגללן, כך על פי לימודי הכנסייה, יהודי שנטבל אינו צריך עוד לשמור את מצוות התורה. לדידה של הכנסייה, הנושא נסוב סביב הקשר שבין הברית הישנה לברית החדשה, בין תורת משה ותורת ישוע. חשוב לזכור זאת. הנושא של שמירת התורה, כמבחין בין יהודים דתיים לכאלה חילוניים, הוא נושא שונה לחלוטין. מטרתו של מאמר זה הייתה להראות כי על פי מסמכי היסוד של הכנסייה יש להבין כי הברית החדשה לא ביטלה את התורה.