המשיח – אדם, אלוהים או שניהם?

אלוהותו של המשיח

ישוע המשיח מקובל לחשוב כי מהות הוויכוח בין יהודים לנוצרים נסבה על השאלה אם המשיח כבר בא, אם לאו: בעוד שהנוצרים מאמינים כי הוא כבר בא, בדמותו של ישוע מנצרת, רוב ההיהודים (לפחות אלה שעדיין מאמינים ברעיון המשיחי) עדיין מצפים לבואו בעתיד. אך אף שהבדל זה הוא אמיתי וחשוב – זהו אינו סלע המחלוקת. הוויכוח החריף ביותר בין היהדות המסורתית לנצרות הוא על טבעו של המשיח. האם משיח ישראל המובטח הוא אדם גרידא, המשופע בכוחות רוחניים מיוחדים ללא ספק, אך עדיין – אדם בלבד! – או האם המשיח הוא אלוהים עצמו, שמצא לנכון ללבוש בשר ולהפוך לאחד מאיתנו?

במאמר אחר בחנו נבואות משיחיות לאור ספרות חז"ל כדי לקבוע את זהותו של משיח ישראל, את הזמן והמקום של ביאתו ואת נסיבות חייו ומותו. במאמר זה נתרכז בטבעו של המשיח. האם הוא אדם, אלוהים או שניהם?

הרעיון שעל פיו אלוהים, בורא היקום, אוהב אותנו כל כך עד כי השפיל עצמו לדרגת בן אדם חלש – שחי, סבל ומת איתנו ועבורנו – הוא רעיון מעורר התפעלות. רעיון זה היה תמיד אבן הנגף הגדולה ביותר – בעיקר בקרב יהודים ומוסלמים – בדרכם לקבל את טענות האמונה הנוצרית.

ביהדות האורתודוקסית מדגישים במיוחד כי אלוהים בשום פנים ואופן אינו יכול להיראות כבן אדם. בכל בוקר מתפללים היהודים בבית הכנסת: "אין לו דמות הגוף ואינו גוף." העיקרון השלישי ב-13 עיקרי האמונה של הרמב"ם הוא: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל". גם המוסלמים יסכימו עם קביעה זו; כפי שכתוב בקוראן:

המשיח, ישוע בן מרים, הוא שליח אללה לפי דברו אל מרים ברוח קודשו. האמינו באללה ובשליחיו אך אל תדברו על "שלושה". מוטב לכם להימנע מזה, כי אללה הוא אלוה אחד ויחיד. ישתבח שמו, הוא נעלה מעל כל אפשרות כזאת של היותו זקוק לבן, כי לו השמים והארץ ומלואם והוא דיו לנהוג בהם לבדו. (הקוראן, ד 169)

אך קושי זה אינו מנת חלקם של יהודים ומוסלמים בלבד. גם לנוצרים רבים, בעבר ובהווה, היה וישנו קושי רב בקבלת העובדה שישוע הוא אלוהים. אין זה פלא: נושא אלוהותו של המשיח, כמו גם רעיון השילוש, היה תמיד התעלומה העמוקה והבלתי מובנת ביותר בתולדות הישועה והקשר של אלוהים עם בני האדם. רעיון זה כה מזעזע עד כי רבים, כולל כאלה המחשיבים עצמם מאמינים בישוע, טוענים כי רעיונות ההתגלמות בדמות בן אדם והשילוש אינם נובעים מהתגלות אלוהית, אלא הם סטיות מהכתבים המקודשים – סטיות שמקורן בדתות פגניות קדומות.

מטרת מאמר זה היא לבדוק טענה זו ולקבוע אם אמונה באלוהותו של המשיח היתה נפוצה בקהילה הקדומה, ואם ניתן להוכיח את נכונות היותו של המשיח אלוהים מכתבי הקודש. נמשיך בסדר הפוך: בחלק הראשון נבחן מקורות נבחרים מכתבי אבות הכנסייה כדי לקבוע מה האמינו הנוצרים הראשונים באשר לזהותו של ישוע. בחלק השני נברר אם ניתן להצדיק אמונה שכזו מתוך הברית החדשה, בכך שנבחן את טענותיהם של ישוע עצמו ושל כותבי הברית החדשה באשר לזהותו. בחלק השלישי נדון בשאלה אם טענות אלה הן "המצאות נוצריות" הנובעות מדתות פגניות הסותרות את התנ"ך ואת רעיון המשיחיות ביהדות, כפי שנטען לעתים; או אם טענות אלה הן בעצם המשך ישיר של התנ"ך ושל היהדות בימי בית שני ומאוחר יותר.

נציין כעת, כי לא ננסה להסביר כאן את ההיגיון שמאחורי ההתגלמות בדמות בן אדם או את השאלה "מדוע הפך אלוהים לאדם" – אלא נציג את המקורות של אמונה זו בכתבי אבות הכנסייה ובכתובים.

{mospagebreak title=בכתבי אבות הכנסייה}

חלק ראשון: אלוהותו של המשיח בכתבי אבות הכנסייה

המקור: Catholic Answers

הציטוטים שלהלן מראים כי אבות הכנסייה האמינו ללא כל ספק כי ישוע מנצרת הוא אלוהים; עדויות לכך ניתן למצוא אף בתחילת המאה השנייה לספירה. בעדויות אלה יש כדי לענות על פנטזיות ומיתוסים המופצים בספרים כגון "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון, הטוען כי הכנסייה הקתולית ערכה הצבעה בוועידת ניקאה (325 לספירה) שבה הוחלט להפוך את ישוע לאלוהים, וזאת כדי להשיג שליטה נוספת באנשים. כפי שנראה, המאמינים הראשונים האמינו מיד באלוהותו של ישוע – כבר מימיה הראשונים של הנצרות.

איגנטיוס מאנטיוכיה

"איגנטיוס, הקרוי גם תיאופורוס, לקהילה אשר באפסוס שבאסיה... אשר נקבעה מאז ומעולם לגבורה נצחית ובלתי משתנה, מאוחדת ונבחרת בזכות סבל אמיתי, ברצון האב בישוע המשיח אלוהנו." (איגרת ראשונה אל האפסיים [110 לספירה])
"שכן אלוהנו, ישוע המשיח, הורה במרים בהתאם לתוכנית אלוהים: מזרע דוד, אכן, אך גם מרוח הקודש." (שם 18, 2)
"לקהילה האהובה המודרכת על ידי ישוע המשיח, אלוהנו, על ידי רצונו של זה שברא הכול ברצונו." (איגרת אל הרומיים 1 [110 לספירה])

אריסטדס

"[נוצרים] הם אלה שמעל לכל אדם אחר על פני כדור הארץ מצאו את האמת, שכן הם מכירים באלוהים, בורא הכול, בבנו יחידו וברוח הקודש." (אפולוגיה 16 [140 לספירה])

טטיאנוס הסורי

"איננו מעמידים פני טיפשים, יוונים שכמותכם, ואף איננו מהלכים בהבל, כאשר אנו טוענים כי אלוהים נולד בדמות אדם." (נאום אל היוונים 21 [170 לספירה])

מליטו מסרדיס

"אין צורך להביא ראיות בפני אנשים נבונים כי פעולותיו של המשיח לאחר טבילתו הן הוכחה לכך שנשמתו וגופו, טבעו האנושי, היו כמו שלנו – אמיתיים, ולא רק רוח. בפעולותיו של המשיח לאחר טבילתו, בעיקר בניסים שחולל, יש אות והבטחה עבור העולם באשר לאלוהות המסתתרת בבשרו. בהיותו אלוהים ובו זמנית אדם מושלם הוא הראה את נכונות שתי המהויות שלו: אלוהותו – בניסים שחולל במשך שלוש שנים לאחר טבילתו; אנושיותו – בשלושים השנים שקדמו לטבילתו, שבמהלכן הסווה את היותו אלוהי בשל טבעו לפי הבשר, אף שהוא היה אלוהים אמיתי שהיה קיים טרם היות העולם." (שבריר מ"המדריך" של אנאסטאסיוס מסיני 13 [177 לספירה])

אירניוס

"...לישוע המשיח אדוננו, אלוהנו, מושיענו ומלכנו, בהתאם להסכמתו של האב הבלתי נראה –תכרע כל ברך של השוכנים בשמים ובארץ ומתחת לארץ..." (נגד כפירות 1, 10, 1 [189 לספירה])

קלמנט מאלכסנדריה

"אם כן, הדבר, המשיח, הוא המקור גם לראשיתנו הקדומה – שכן היה באלוהים – וגם של רווחתנו. וכעת הדבר הופיע כאדם. הוא לבדו גם אלוהים וגם בן אדם, המקור לכל הדברים הטובים שברשותנו." (תוכחה ליוונים 1, 7, 1 [190 לספירה])
"דחוי מבחינת מראהו אך מוערץ במציאות, [ישוע הוא] המכפר, המושיע, המנחם, הדבר האלוהי; אותו אחד שהינו ללא ספק אלוהים באמת, אותו אחד שהושם בדרגת אדון היקום, שכן היה בנו." (שם 10, 110, 1)

טרטוליאנוס

"מקור שתי המהויות שלו מציגות אותו כאדם וכאלוהים: מהאחד – נולד, ומהאחר – לא נולד." (גופו של המשיח 5, 6–7 [210 לספירה])
"אם כן, העובדה כי קיימים שני אלוהים ושני אדונים היא טענה שלעולם לא נוכל להפיק מפינו; לא כאילו האב והבן אינם אלוהים, או אלוהים רוח הקודש, וכל אחד מהם אלוהים; אך משכבר הימים שניים נחשבו אלוהים ושניים נחשבו אדונים – כך שכשיבוא המשיח לעולם יכירו בו כאלוהים ויקראו לו אדון, שכן הוא בנו של מי שהוא אלוהים ואדון." (נגד פראקסיאס 13, 6 [216 לספירה])

אוריגנס

"אף שהיה אלוהים, לבש בשר; וגם כשהפך לבן אדם – נותר מה שהיה תמיד: אלוהים." (הדוקטרינות היסודיות 1, 0, 4 [225 לספירה])

היפולייטוס מרומא

"רק דבר [אלוהים] בעצמו הוא ממנו ועל כן גם הוא אלוהים, הופך להיות מהות אלוהים." (הפרכת הכפירות כולן 10, 33 [228 לספירה])
"שכן המשיח הוא אלוהי הכול, אשר הביא לכך שתתנקה האנושות מחטאה, בהופכו את האדם הישן לחדש." (שם 10, 34)

נובאטיאנוס

"אם המשיח היה אדם גרידא, מדוע נתן לנו כלל אמונה שכזה, באומרו: "וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ -- אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (יוחנן יז, 3)? אם לא רצה שיכירו בו כאלוהים, מדוע הוסיף ואמר "וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ -- אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"? הוא רצה ודאי שיכירו גם בו כאלוהים! שכן אם לא רצה שכך יהיה, היה מוסיף: "ואת האדם אשר שלחת – את ישוע המשיח". אך הוא לא עשה זאת וגם לא הציג עצמו בפנינו כבן אדם בלבד אלא הזדהה עם אלוהים – שכן רצה שבחיבור זה לאלוהים יכירו גם בו כאלוהים, שכן היה אלוהים. עלינו להאמין אם כן, על פי החוק לעיל, באדון, אלוהים האמיתי האחד, וכתוצאה מכך גם בזה שאותו שלח – ישוע המשיח – אשר בשום פנים ואופן, כפי שהראינו, לא היה מזהה עצמו עם אלוהים האב אילולא רצה שיכירו גם בו כאלוהים. שאם לא כן, היה מפריד עצמו ממנו." (חיבור על השילוש 16 [235 לספירה]).

קיפריאנוס מקרתגו

"מי שמכחיש כי המשיח הוא אלוהים אינו יכול להפוך למשכנו [של רוח הקודש]..." (מכתבים 73, 12 [253 לספירה]).

גרגוריוס עושה הניסים

"יש אלוהים אחד ויחיד, אבי דבר החיים, שהוא חוכמתו, כוחו המתקיים ודמותו הנצחית: המוליד המושלם של היילוד המושלם, אבי הבן היחיד. יש אדון אחד, יחיד מן היחיד, אלוהים מאת אלוהים, צלם ודמות האלוהות, דבר אלוהים היעיל, חוכמה הכוללת את מהות הדברים כולם, וכוח המעצב את הבריאה כולה – בן אמיתי של אב אמיתי, בלתי נראה מאת בלתי נראה, טהור מאת טהור, בן-אלמוות מאת בן-אלמוות, נצחי מאת נצחי... וכך הבן מעולם לא חסר לאב, ורוח הקודש מעולם לא חסר לבן; אלא ללא שינוי – אותו שילוש קיים לנצח." (הצהרות האמונה [265 לספירה]).

ארנוביוס

"'אם כן', יאמר אדם זועף, כועס ונרגש, 'האם המשיח הזה הוא אלוהיך?' 'אכן הוא אלוהים', נענה, 'אלוהי הכוחות הנסתרים.'" (נגד עובדי האלילים 1, 42 [305 לספירה])

לקטניטוס

"הוא הפך גם לבן אלוהים ברוח וגם לבן אדם בבשר, זאת אומרת – גם אלוהים וגם אדם." (עקרונות אלוהיים 4, 13, 5 [307 לספירה])
"אנחנו, מצד שני, באמת דתיים, ובאמת מתחננים לאלוהים האמיתי האחד והיחיד. מישהו עשוי לשאול כיצד באומרנו כי אנחנו מאמינים באלוהים אחד בלבד, אומרים אנחנו באותה נשימה כי יש שניים – אלוהים האב ואלוהים הבן – טענה שהובילה רבים לטעות איומה... [בחושבם] כי אנו מודים בקיומו של אלוהים נוסף, וכי הוא בן אנוש... [אך ב]דברנו על אלוהים האב ואלוהים הבן איננו מתייחסים אליהם כשונים זה מזה, וגם איננו מפרידים אותם זה מזה, שכן אלוהים האב אינו יכול להתקיים ללא הבן, וגם הבן אינו יכול להיפרד מהאב." (שם 4, 28–29)

ועידת ניקאה הראשונה

"אָנוּ מַאֲמִינִים בְּאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, בֵּן יָחִיד לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נוֹלַד מִן הָאָב לִפְנֵי כָּל-הַדּוֹרוֹת.
אֵל מֵאֵל, אוֹר מֵאוֹר, אֵל אֱמֶת מֵאֵל אֱמֶת. לֹא נִבְרָא כִּי אִם מוּלָד, עַצְמוֹ עֶצֶם הָאָב, וְעַל יָדוֹ נַעֲשָׂה הַכֹּל."  (הקרדו, אני מאמין, של ניקאה [325 לספירה])
"אך אלה האומרים כי 'היה זמן שבו הוא [הבן] לא היה קיים' וכי 'לפני שנולד הוא לא היה קיים' וכי 'משום שנוצר מחומר שאינו קיים הוא ממהות או טבע אחר [ממהות האב]'; ואלה הקוראים 'אלוהים בן אלוהים בר שינוי' – את אלה מנדה הכנסייה" (נספח לקרדו של ניקאה [325 לספירה]).

{mospagebreak title=בברית החדשה}

חלק שני: אלוהותו של המשיח בברית החדשה

אבות הכנסייה הקדומים האמינו כי ישוע הוא אלוהים. אך אולי קיבלו רעיון זה מהרקע והסביבה הפגניים שמהם הגיעו ולא מכתבי הקודש? בחלק זה נראה כי לא כך קרה; אכן, הברית החדשה ברורה מאוד בטענות המוצגות באשר לאלוהותו של המשיח.

טענותיו של ישוע המשיח באשר לעצמו

נכון הוא כי ישוע מעולם לא אמר בבירור שהוא אלוהים. ברור כי ידע שאם יטען טענה שכזו בגלוי – לא רק שאף אחד לא היה מאמין בו, אלא היה מאבד במהרה את מהימנותו בקרב תומכיו והיה מעלה תהיות באשר לשפיותו. מצד שני, נדמה כי כוונתו הייתה ללא ספק לגלות עובדה מדהימה זו לתומכיו באמצעות דבריו ומעשיו, ובעיקר באמצעות תחייתו מן המתים. יתרה מכך, ישוע טען כמה פעמים כי הוא שווה לאלוהים, טענה שעוררה את זעמם של מתנגדיו שהבינו ודאי כי הוא טוען לאלוהותו:

"שֶׁכֵּן אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים כִּי אֲנִי הוּא, מוֹת תָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם [...] אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא." (יוחנן ח, 24, 58; ראה שמות ג, יד)

"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ. שׁוּב הֵרִימוּ אֲבָנִים כְּדֵי לִרְגֹּם אוֹתוֹ... עָנוּ לוֹ: לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים." (יוחנן י, 30–33)

"הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב... הַאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁאֲנִי בָּאָב וְהָאָב בִּי?" (שם יד, 9–10)
"הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: 'אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!'" (שם כ, 28)

תכונות אלוהיות

כותבי הברית החדשה מציגים את ישוע כבעל תכונות המיוחסות בדרך כלל לאלוהים בלבד. הוא מוצג כך:

  • בעל קיום עצמי שברשותו חיי נצח: "בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם." (שם א, 4 וגם יד, 16; הראשונה ליוחנן ה, 11)
  • מי שנמצא בכל מקום בו-זמנית: "כִּי בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים לִשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם" (מתי יח, 20); "הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם." (שם כח, 20)
  • יודע כל: "אֲדוֹנִי, הַכֹּל אַתָּה יוֹדֵעַ" (יוחנן כא, 17 וגם ד, 16; ו, 64; טז, 30; מתי טז, 22–27)
  • כל יכול: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (מתי כח, 18 וגם יוחנן ה, 19); ישוע הקים אנשים לתחייה (לוקס ז, 14–15) וחשף את שליטתו בטבע בכך שגער ברוחות ובים. (מתי ח, 26–27)
  • סולח על חטאים: "בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ. אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם אָמְרוּ בְּלִבָּם: מַדּוּעַ הוּא מְדַבֵּר כָּךְ? מְגַדֵּף הוּא. מִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים זוּלָתִי הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ?" (מרקוס ב, 6–7)
  • הרשה לאנשים להשתחוות לפניו כאלוהים: "וְהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּסִּירָה הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְּאָמְרָם: בֶּאֱמֶת בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה." (מתי יד, 33 וגם כח, 9)
  • נצחי: "יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הוּא – אֶתְמוֹל, הַיּוֹם וּלְעוֹלָמִים." (אל העברים יג, 8 וגם א, 12)

טענות ישירות מפיהם של כותבי הברית החדשה

נוסף על כך, כותבי הברית החדשה טוענים כמה טענות ישירות וברורות כי ישוע הוא בעצם אלוהים:

בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. (יוחנן א, 1)

אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; אֱלֹהִים הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ (שם שם, 18)

[בכמה מן הנוסחים כתוב 'הַבֵּן הַיָּחִיד'] מִשּׁוּם כָּךְ עוֹד יוֹתֵר הִשְׁתַּדְּלוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, כִּי לֹא רַק שֶׁהֵפֵר אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא גַּם אָמַר שֶׁהָאֱלֹהִים הוּא אָבִיו וְעָשָׂה עַצְמוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים. (שם ה, 18)

הַשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמְכֶם... לִרְעוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים אֲשֶׁר קָנָה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ." (מעשי השליחים כ, 28)

[אלוהים קנה את הקהילה *בדמו שלו*] ...מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא מֵעַל כֹּל, אֵל מְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים. (אל הרומיים ט, 5)

יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים. (אל הפיליפיים ב, 5–6)

וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ... הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל-דָּבָר וְעַל-פִּיו הֵם עֹמְדִים כֻּלָּם (אל הקולסיים א, 15–17)

הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת. (שם ב, 9)

[אלוהים] הִתְגַּלָּה בַּבָּשָׂר. (הראשונה אל טימותיאוס ג, 16)

בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (אל טיטוס ב, 13)

אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד... (אל העברים א, 8; ראה תהלים מה, 6)

...לְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּצִדְקַת אֱלֹהֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קִבְּלוּ אֱמוּנָה יְקָרָה כְּשֶׁלָּנוּ. (השנייה לפטרוס א, 1)

וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבֶּן-הָאֱלֹהִים בָּא וְנָתַן לָנוּ בִּינָה לָדַעַת אֶת הָאֲמִתִּי; וַאֲנַחְנוּ בָּאֲמִתִּי, בִּבְנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. הוּא הָאֵל הָאֲמִתִּי וְחַיֵּי עוֹלָם. (הראשונה ליוחנן ה, 20)

רָאוּי הַשֶּׂה שֶׁנִּשְׁחַט לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה. (התגלות ה, 12)

טענות עקיפות מפיהם של כותבי הברית החדשה בהתייחסם לתנ"ך

אף כי די בטענות שלעיל, אנו מוצאים גם כמה טענות עקיפות המראות כי כותבי הברית החדשה האמינו כי ישוע הוא אלוהים. בדוגמאות הבאות יש כמה תכונות אלוהיות שבתנ"ך יוחסו אך ורק לאלוהים, ובברית החדשה מיוחסות לישוע.

אלוהים הוא הגואל והמושיע היחיד

הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם. (ישעיה לה, ד)

כֹּה-אָמַר יְהוָה גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (שם מג, יד וגם מא, יד; מד, כב–כד; מז, ד; מח, יז)

...אֵל-צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי. (שם מה, כא וגם מה, טו)

אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ. (שם מג, יא; השווה מה, ו וגם הושע יג, ד)

אך ישוע המשיח הוא גם המושיע...

כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת  אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. (ישעיה מה, ו) – מיהו גואל זה, 'יהוה צבאות' השונה מן 'יהוה מלך ישראל'?

וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם. (מתי א, 21)

וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם. (יוחנן ד, 42 וגם יב, 47; מעשי השליחים ד, 12; אל העברים ז, 25).

אלוהים הוא הראשון והאחרון, האל"ף והתי"ו

אֲנִי-הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן. (ישעיה מח, יב וגם מד, ו)

אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, נְאֻם יהוה אֱלֹהִים, הַהֹוֶה וְהָיָה וְיָבוֹא, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת. (התגלות א, 8)

...אך ישוע גם הוא הראשון והאחרון, האל"ף והתי"ו

אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי. (שם א, 17 וגם ב, 8)

אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, הָרִאשׁוֹן אַף הָאַחֲרוֹן, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית. (שם כב, 12)

רק אלוהים עצמו הוא הבורא

אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי. (ישעיה מד, כד)

אַתָּה-הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל-אֲשֶׁר בָּהֶם. (נחמיה ט, ו)

...אך הכול נברא על ידי ולמען ישוע

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו)

הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. (יוחנן א, 3)

כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ... הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ. (אל הקולסיים א, 16)

רק לפני אלוהים מותר להשתחוות

אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. (דברים ו, יג וגם לוקס ד, 8)

אך אנשים השתחוו גם לפני ישוע...

נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. (מתי ב, 11 וגם יד, 33; כח, 17; לוקס כד, 52; יוחנן ט, 38)

וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵבִיא אֶת הַבְּכוֹר אֶל הָעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר, "וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים." (אל העברים א, 6)

אלוהים אינו חולק את כבודו עם אף אחד

אֲנִי יְהוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן. (ישעיה מב, ח)

לְךָ יָאֶה, אֲדוֹנֵנוּ וֵאלֹהֵינוּ, לְקַבֵּל אֶת הַכָּבוֹד וְהַיְקָר וְהַגְּבוּרָה. (התגלות ד, 11)

...אך ישוע קיבל את אותו כבוד שמקבל אלוהים

הַשֶּׂה שֶׁנִּשְׁחַט לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה. (שם ה, 12)

לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶּׂה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. (שם שם, 13)

ישוע מגשים את נבואות התנ"ך המתייחסות לאלוהים

בדבריו ובמעשיו הגשים ישוע את נבואות התנ"ך המתייחסות לאלוהים. השווה את הקטעים מהתנ"ך עם המקבילות בברית החדשה. פסוקי התנ"ך מתייחסים לאלוהים, בעוד שאלה מהברית החדשה מתייחסים לישוע – ובכך הופכים אלוהים וישוע לאחד.

ריפוי עיוורים וחירשים

הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם. אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם. (ישעיה לה, ד–ה)

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן בְּבֵית הַסֹּהַר עַל מַעֲשֵׂי הַמָּשִׁיחַ שָׁלַח בְּיַד תַּלְמִידָיו לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: "אַתָּה הוּא אֲשֶׁר נוֹעַד לָבוֹא, אוֹ נְחַכֶּה לְאַחֵר?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים." (מתי יא, 3–5)

נבואת ישעיה על העם העיוור והחירש

וָאֹמַר אוֹי-לִי... כִּי אֶת-הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי... לֵב-הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. (ישעיה ו, ה; ו, י)

אַף כִּי עָשָׂה אוֹתוֹת רַבִּים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ... לָכֵן לֹא יָכִלוּ לְהַאֲמִין, כִּי עוֹד אָמַר יְשַׁעְיָהוּ: "הֵשַׁע עֵינֵיהֶם וְהִשְׁמִין לְבָבָם, פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וּלְבָבָם יָבִין וְשָׁבוּ וְרָפָא לָהֶם." אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יְשַׁעְיָהוּ בִּרְאוֹתוֹ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְעָלָיו דִּבֵּר (יוחנן יב, 37–41)

בריאת העולם

לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ [אלוהים] וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. (תהלים קב, כה)

אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר... אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם. (אל העברים א, 8, 10)

הרועה הטוב

יְהוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר. (תהלים כג, א)

אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. (יוחנן י, 11)

אבן נגף צור מכשול

אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם.  וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם. (ישעיה ח, יג–יד)

ישוע הוא "אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל". (הראשונה לפטרוס ב, 8)

מלך ישראל

מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ... (צפניה ג, טו)

רַבִּי, אַתָּה בֶּן-הָאֱלֹהִים, אַתָּה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל! (יוחנן א, 49)

עוללים מהללים את אלוהים

מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ-עֹז. (תהלים ח, ג)

ישוע מייחס לעצמו נבואה זו. (מתי כא, 16)

רגלי האדון על הר הזיתים

וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם... וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים. (זכריה יד, ג–ד)

"אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, לָמָּה אַתֶּם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הַשָּׁמַיִם? יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָּׂא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה -- בּוֹא יָבוֹא בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם"... אַחֲרֵי כֵן שָׁבוּ לִירוּשָׁלַיִם מֵהַר הַזֵּיתִים. (מעשי השליחים א, 11–12)

{mospagebreak title=בתנ"ך ובכתבים יהודיים}

חלק שלישי: אלוהותו של המשיח בתנ"ך ובכתבים יהודיים

מלאך ה'

אלוהותו של המשיח לא הייתה גלויה לעין בתנ"ך. אך אנו עדיין מוצאים מספר היקרויות שבהן אלוהים מתגלה בצורת אדם או מלאך, ונקרא בדרך כלל 'מלאך יהוה'.

בבראשית טז, ז מופיע מלאך ה' בפני הגר ומשוחח עימה; אך בפסוק יג נאמר לנו כי היה זה "שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ".

בבראשית יח, א–ב מופיע ה' לפני אברהם בדמות שלושה אנשים. הבה נשים לב לדו-שיח יוצא הדופן לאורך פרק זה, בין אברהם לאלוהים / שלושת האנשים. לעתים נדמה כי אברהם משוחח עם ה' (לשון יחיד), ולעתים עם שלושת האנשים (לשון רבים):

בפסוק ג קורא אברהם לבן-שיחו "אֲדֹנָי" ופונה אליו בלשון יחיד. אז עובר אברהם לדבר בלשון רבים בפסוקים ד–ט ("וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם... וַיֹּאכֵלוּ... וַיֹּאמְרוּ"). ואז בפסוקים י–טו שוב מדבר ה' בלשון יחיד ("וַיֹּאמֶר... אָשׁוּב"). בפסוקים טז–יז "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" אך "וַיהוָה אָמָר" לאברהם. בפסוק כב "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ" ואברהם "עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה". אברהם ממשיך אז לשוחח עם ה' בפסוקים כג–לג. עם מי משוחח אברהם בפרק זה? אלוהים בצורת שלושה אנשים / מלאכים? אלוהים מלווה בשלושה אנשים / מלאכים? אלוהים ושני אנשים / מלאכים? אנו מוצאים את התשובה בפרק יט פסוק א: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב". פתאום ישנם רק שני מלאכים! משמעות הדבר היא כי כאשר "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה" – נאמר לנו כי רק שניים מהם עזבו, וכי השלישי היה ה' בעצמו ובכבודו!

בבראשית כב, יא–יב, לאחר עקדת יצחק, אנו רואים שוב כי מלאך ה' אומר לאברהם: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" – המלאך מדבר כאילו היה אלוהים. גם בפסוקים טו–טז: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם.  וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה...".

בבראשית לב, כה "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". אך בפסוק 31 מגלה לנו יעקב: "כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".

בשופטים ו, יב מופיע מלאך ה' לפני גדעון ומשוחח עימו. אך המלאך הופך במהרה לאלוהים בעצמו: "וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר..." (פסוק יד; ראה גם פסוקים טז, כ–כב).

אנו רואים מאורע דומה בפרק יג: מלאך ה' הופע לפני מנוח ואשתו (פסוקים ג–יח). אך "וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא.  וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת  כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" (פסוקים כ–כב). שוב – מלאך ה' הוא אלוהים בעצמו.

הבה נפנה עתה לכמה מקורות מספרות חז"ל, בהם אנו מוצאים אישור לקיומו של 'מלאך גואל' או 'מלאך יהוה', מי שהיה המתווך שנתן את עשרת הדיברות לעם ישראל, ומי שהוא ה'שכינה' – הנוכחות האלוהית, אלוהים עצמו:

לא הגיעו הדברות לישראל על יד אמצעי בפשטן של כתובים. והמלאך שהזכיר אינו מן הנפרדים אבל הוא המלאך הגואל והוא שכתוב בו. ויסע מלאך האלהים. מלאך שהוא האלהים והוא המשמיע הדברות לישראל שנאמר ודבר אלהים את כל הדברים האלה. (רבי מאיר בן גבאי, ספר "עבודת הקודש", חלק ג, עמ' 95 והלאה, לפי מהדורת למברג; מתוך: הרב צבי נשיא, "הרז דשלושא", קרן אחוה משיחית, תשנ"ז, עמ' 59)

ויסע מלאך האלהים וגו': המלאך הזה הוא בית דינו של הקדוש ברוך הוא ומלת האלהים אינה סמוכה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך האלהים. אם כן המלאך הזה הוא השכינה ונקראת מלאך שר-העולם יען היות הנהגת העולם על ידה. (רבי נמחם מרקנאטי, עמ' 123, פרשת "בשלח"ת שמות יד, 19; ראה "הרז דשלושא", עמ' 67)

הנביא מלאכי מזכיר גם הוא את מלאך ה'. בהערותיו לפרק זה טוען רד"ק (רבי דוד קמחי) כי מלאך זה הוא-הוא "אדוני", "מלך המשיח":

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת (מלאכי ג, א)

האדון - הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית. (רד"ק על מלאכי ג, א)

המלאך מטטרון

במאמר על השילוש ראינו כי יש מספר מקומות בתנ"ך שבהם נגלה האלוהים האחד כאיחוד של שלוש ישויות. בספר הזוהר ובכתבים מיסטיים אחרים מדובר מפורשות עוד יותר על "רז דשלושא" ("מסתורין השלושה") הזה של אלוהים; בדבריהם מסבירים כי 'הרוח האמצעי' הוא דבר אלוהים הנצחי שהיה קיים עוד טרם היות העולם, מלאך ה' והמתווך בין שמים וארץ ששמו 'מטטרון', מי שמקורו באלוהים – אך אין זה אלא יהוה עצמו!

עמודא דאמצעיתא איהו מטטרון לאשלמא לעילא כגוינא דתפארת. (העמוד האמצעי [של האלוהות] הוא "מטטרון" אשר משלים את השלום לעיל [בשמים] כפי שהוא בתפארת) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 227, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 72)

על הקטע משמות כד, א ("וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה...") אומר רבי מנחם מרקנאטי:

השם הגדול יתעלה המדבר למשה. אמר לו שיעלה אל י"י זה מטטרון שנקרא בשם המיוחד לפעמים שהרמז בו על השכינה הנקראת כך. וטעם עלה כלו' עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגואל ולא יבוא אל השם הגדול כי לא יראני האדם וחי. (רבי מנחם מרקנאטי, עמ' 145, טור א; ראה "הרז דשלושא, עמ' 73)

מאן דרך עץ החיים דא היא מטרוניתא רבתא. דהיא ארחה לההוא אילנא רברבא תקיף. אילנא דחיי... (מי הדרך לעץ החיים? זהו מטטרון הרם והנעלה, משום שהוא הדרך לאותו עץ נשגב, עץ החיים)

וכי מלאך האלהים אקרי... (מטטרון נקרא "מלאך האלהים")

כל שליחותא דבעי מלכא. מבי מטרוניתא נפקא... (כל בקשה ועתירה המובאת בפני המלך חייבת לעבור דרך מטטרון)

וכל שליחותא מתתא למלכא ודבעי מלכא לבי מטרוניתא עייל בקדמיתא. ומתמן למלכא. (כל בקשה ועתירה המגיעה מהעולם הזה למלך, חייבת בראש ובראשונה להגיע למטטרון, ומשם היא עוברת למלך) (תמצית הזוהר, כרך ב, שמות, עמ' 51, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 76)

ולבוש דשדי מטטרון (לבושו של אל שדי הוא מטטרון) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 231; ראה "הרז דשלושא", עמ' 79)

ואית אדם דאית אדם ואיהו מלאך ודא מטטרון. ואית אדם בדיוקנא דקב"ה דאיהו אצילותיה ודא יוד הא ואו הא. ולית ביה בריאה ויצירה ועשיה. אלא אצילותא. (ישנו אדם - אם אכן הוא אדם – אשר הוא מלאך. מלאך זה הוא מטטרון שומר ישראל. הוא אדם בעל דיוקנו של הקב"ה. והוא האצלה ממנו (מאלוהים) – כן הוא (מטטרון) הינו יהיה, ועליו לא ניתן לומר שהוא נברא, נוצר, או נעשה, אלא שהוא נאצל מאלוהים) (תיקוני הזוהר, פרק סז, עמ' 130; ראה "הרז דשלושא", עמ' 81)

בן אלוהים

בספר היצירה כתוב ש"בעלי קבלה קראו לספירה שנית שם מטטרון שהוא שם למטה משם בן ה'," כלומר, המקובלים קראו לספירה השנייה בשם "מטטרון", שהוא שם הנמצא מתחת לשמו "בן האלוהים" (עמ' 85, טור א, מהדורת מנטובה, פרק חמישי, פסקה 1; ראה "הרז דשלושא", עמ' 79).  דבר זה מזכיר לנו את מזמור ב בתהלים, המדבר בפירוש על בן אלוהים שהוא "מְשִׁיחוֹ" של ה', המשיח:

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק. יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַדעַל-יְהוָה וְעַל-מְשִׁיחוֹ...  וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי. אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ. תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם. וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ. עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל-חוֹסֵי בוֹ. (תהלים ב)

כפי שראינו במאמר 'המשיח בתנ"ך' – המדרשים, התלמוד (סוכה נב, ע"א), רש"י, ואבן עזרא מזהים 'בן' זה כמשיח:

עבדו את י"י כנגד על י"י. ונשקו בר כנגד על משיחו. והנה פי' בר כמו מה ברי ומה בר בטני וכן כתוב בני אתה. (אבן עזרא על תהלים ב)

כלומר: "עבדו את יהיה" (פס' 11) מתיחס ל-ה', ו"נשקו את הבן" מתיחס למשיח, והוראת "בר" זהה להוראת "בר" במשלי לא, 2 "מה ברי ומה בר בטני", המופיע במשמעות של "בן", כמו במזמור ב, 7: "בני אתה." (ראה "הרז דשלושא", עמ' 86)

ספר הזוהר אף מוסיף לתיאורו של הבן ('בר') אמירה באשר לשילוש, בהזכירו את הקדוש ברוך הוא, בנו והשכינה:

אנת הוא רעיה מהימנא. עלך אתמר נשקו בר. ואנת רב לתתא. רבן דישראל. רבן דמלאכי השרת. בר לעילא. בר דקב"ה ושכינתיה. (אתה הוא הרועה הנאמן. עליך נאמר: "נשקו בר". אתה עליון על כל הארץ, אדון-ישראל. אדון מלאכי השרת, בן העליון, בן הקדוש ברוך הוא והשכינה) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 307, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 87)

באשר לפסוק בספר בראשית א, ג ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.") אומר לנו הזוהר:

יהי אור דהוא אל גדול... וירא אלהים את האור כי טוב. דא עמודא דאמצעיתא. ("יהי אור", זה הוא האל הגדול... "וירא אלהים את האור כי טוב", זה הוא "העמוד העמצעי" שבאלוהות.")

הזוהר מלמד שהעמוד האמצעי באלוהות הוא בן האלוהים:

...שכן קרוב מאח רחוק. דהיינו עמודא דאמצעיתא דאיהו בן-יה ("טוב שכן קרוב מאח רחוק", שכן זה הוא העמוד האמצעי שבאלוהות, והוא בן-האלוהים) (ספר הזוהר, כרך ב, עמ' 115; ראה "הרז דשלושא", עמ' 84)
רעיא מהימנא ודאי אנת הוא ברא דילי ודשכינתא. רבנן ומלאכין נשקו בר. קמו כלהו ונשקו ליה וקבילו ליה לרב ומלכא עלייהו. (רועה נאמן! אכן אתה הוא בני שלי ושל השכינה. נכבדים גדולים ומלאכים, נשקו את הבן! קומו כלכם ונשקוהו וקבלו פניו כמלך ואדון.) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 281, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 88)

אדם אלוהי?

מספר מקומות בתנ"ך מדברים על 'עמנואל' ("אלוהים איתנו") – ילד שייוולד וייקרא "אֵל גִּבּוֹר", "אֲבִי-עַד":

הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. (ישעיה ז, יד)
כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ בֵּן נִתַּן-לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל-שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם (שם ט, ו)

ירמיה מוסיף כי שורש דוד שיהיה מלך, המשיח, ייקרא בשם אלוהים, יהוה:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ. (ירמיה כג, ה–ו; ראה גם לג, טז)

הנביא מיכה ורד"ק בפרשנות שלו מגלים לנו כי המשיח, שייוולד בבית לחם, מוצאותיו מקדם, ומכאן שהוא אל:

וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם. (מיכה ה, א)
ומוצאתיו מקדם מימי עולם כי מוצאות המשיח בזמנו יאמרו כי מקדם מזמן רב היו מבית לחם זהו דוד כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח וזהו אל שהוא מימי קדם מימי עולם. (רד"ק על מיכה ה, א)

נוסף על כך, אלוהים עצמו – המדבר בפי הנביא זכריה – מגלה לנו כי בית דוד ויושבי ירושלים "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ". כיצד ניתן 'לדקור' את אלוהים – אלא אם הוא בשר ודם?

וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר. (זכריה יב, י; השווה יוחנן יט, לז)

בספר דניאל מתגלה בפנינו "כְּבַר אֱנָשׁ" ('כבן אדם') המולך על העולם כולו וכל בני האדם משתחווים לפניו.

"חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי-לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי-לָא תִתְחַבַּל" (דניאל ז, יג–יד)
("רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים היה בא כבן אדם, והוא הגיע עד עתיק הימים והביאו אותו לפניו. וניתנו לו שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות השתחוו לפניו. שלטונו שלטון עולם אשר לא ייפסק ומלכותו לא תכלה.")

גם בספר חנוך מוצגים המשיח ובן האדם כמי שהיה קיים לפני בריאת העולם:

ובשעה ההיא אשר בן האדם יקרא בשם אל פני אדון הרוחות ושמו ראש הימים. ובטרם השמש והאותות יבראו בטרם כוכבי השמים יעשו נקרא שמו לפני אדון הרוחות. הוא יהיה מטה לצדיקים לתמוך בו לעמוד ולא לנפול ואור לגוים יהיה ותקווה לנשברי לב. כל יושבי ארץ לפניו יפלו והשתחוו ושבחו וברכו וזמרו לאדון הרוחות. ועל כן נבחר ונסתר לפניו בטרם תברא תבל ועד העולם. (ספר חנוך א, מח 2 – 6)

ולבסוף, הבה נתבונן במראה מעורר האימה של כבוד אלוהים במראה אדם היושב על כיסא-כבוד בספר יחזקאל:

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה... (יחזקאל א, כו–כח)

לסיכום, אנו רואים כי התנ"ך והכתבים היהודיים שופעים בדימויים שבהם אלוהים אכן מופיע כאדם והמשיח מתואר כבן אלוהים. אם כן, כותבי הברית החדשה ואבות הכנסייה לא המציאו רעיון זה, אלא שאבו אותו ממסורת עתיקת יומין שהייתה קיימת כבר במקורות יהודיים והמשיכה להתפתח בזרמים מסוימים ביהדות עד ימי הביניים.