והסיבה ה-11: "מחוץ לכנסייה אין ישועה"
לאחר שבחנו 10 סיבות טובות להצטרף לכנסייה הקתולית, הבה נבחן כעת סיבה נוספת הנובעת לוגית מכל העשר שלעיל: הכנסייה היא הכרחית על מנת להיוושע (אף שיש להבין הצהרה זו כראוי). כמה מאבות הכנסייה הביעו זאת במילים בוטות משהו. קיפריאנוס מקרתגו, לדוגמה, כתב במאה השלישית:
"עליו [על פטרוס] בונה [האדון] את הקהילה, ואותו מינה להאכיל את צאנו... הוא הסמיך "יושב ראש" אחד ויחיד, וכונן בסמכותו שלו מקור וסיבה מהותיים לאחדות זו... אם מישהו [כיום] אינו מקבל את האחדות הזו עם פטרוס – האם ניתן לשער שהוא עדיין מאמין? אם ברצונו של מישהו לזנוח את פטרוס, שעליו נבנתה הקהילה, ואת מינויו – האם הוא עדיין יכול להיות בטוח כי הוא חלק מהכנסייה?" (קיפריאנוס הקדוש מקרתגו, [251 לספירה])
"אבינו שבשמים אינו אביו של מי שהכנסייה אינה אימו" (קיפריאנוס הקדוש)
האם משמעות הדבר היא כי כל מי שאינו קתולי רשמית, כולל מאמינים נוצרים ומשיחיים, אינו יכול להיוושע? לא. כפי שראינו לעיל, אם הנך נוצרי או משיחי שנטבל באמונה טובה – אתה מצוי כבר באחדות חלקית עם הכנסייה הקתולית ויש לך מעט מכוחו המושיע של ישוע המשיח, הכוח שהפקיד בידי הכנסייה.
מבחינה אובייקטיבית על מנת להיוושע יש צורך בכנסייה הקתולית האחת והיחידה שייסד ישוע המשיח ואשר לה נתן את האמת ואת החסד במלואם: "לפיכך מי שיודע כי הכנסייה הקתולית נוסדה כ[אמצעי] הכרחי על ידי אלוהים דרך המשיח ומסרב להיות או להישאר חלק ממנה – אינו יכול להיוושע" (קכ"ק 846). במילים אחרות, מי שחש ללא ספק כי רוח הקודש מגלה לו שהאמת נמצאת בכנסייה הקתולית, אך בוחר מרצונו ומעיקשותו להתנגד להדרכתו של האדון להישאר בה – כי אז הוא מסכן את ישועתו.
מבחינה סובייקטיבית לעומת זאת, האדון הוא רחום וחנון ולא ירשיע את מי שאינם מודעים, שלא באשמתם, לכוחה המושיע של הכנסייה הקתולית – הלא אלה רוב המאמינים הלא-קתולים (המצויים באחדות חלקית לא שלמה עם הכנסייה) שאינם מודעים לחלוטין או שאינם מבינים כראוי את הצהרות הכנסייה:
מי שאינם מכירים את בשורתו של המשיח ואת כנסייתו, שלא באשמתם, אך מחפשים אחר אלוהים בלב שלם וכן; ומנסים בכוח חסדו לעשות את רצונו כפי שהם מבינים אותו ועל פי מצפונם – גם אלה עשויים להיוושע (קכ"ק 847).
בסופו של דבר ישוע הוא המושיע. השאלה העיקרית כאן היא: כיצד בדיוק הוא מושיע אותנו? האם די באמונה בו? בכתבי הקודש ראיות רבות* לכך שאין די באמונה לבדה, וכי כולנו נישפט על פי מעשינו. ישוע הדגיש גם את חשיבות הטבילה (מרקוס טז, 16) ואת חשיבות הכניעה למרותם של השליחים (מתי טז, 19, יח, 18; לוקס י, 16; יוחנן כ, 23) על מנת לקבל סליחת חטאים וחיי נצח, ואף הזהיר "אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ..." (יוחנן ו, 53–54). משמעות הדבר היא כי ניתן לקבל את מתנותיו של ישוע במלואן אך ורק בכנסייה הקתולית. אך אין זה אומר בהכרח כי קתולים הם אוטומטית במצב רוחני טוב יותר מאשר מאמינים לא-קתולים. ההפך הוא הנכון; לקתולים שקיבלו את החסד ואת האמת במלואם יש אחריות גדולה יותר לתת פרי ראוי למען מלכות אלוהים: "כָּל מִי שֶׁנִּתַּן לוֹ הַרְבֵּה, יִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה" (לוקס יב, 48). מצד שני, יש מאמינים לא-קתולים רבים החיים חיי אמונה, תקווה ואהבה למופת. אלוהים יגמול להם ודאי, אם יהיו "הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע" (מרקוס יג, 13) בחיפושם אחר האמת; זאת גם אם, שלא באשמתם, הם אינם מוצאים את דרכם אל הכנסייה הקתולית.
האם אלוהים מעוניין שכולם יהיו קתולים?
מהי המסקנה העולה מכל האמור לעיל? אלוהים מעוניין שכולם יהיו קתולים כדי שלכולם תהיה גישה לברכותיו ולחסדו במלואם! כפי שמלמדת הכנסייה:
על מנת לאחד מחדש את כל ילדיו, שפוזרו והולכו שולל על ידי החטא, רצה אלוהים האב להכניס לכנסיית בנו את האנושות כולה כאחד. הכנסייה היא המקום שבו האנושות צריכה לגלות מחדש את אחדותה וישועתה. הכנסייה היא "העולם המפויס". היא סירת המפרשים ש"מנווטת את דרכה בביטחה בעולם בעזרת המפרש המושלם של צלב האדון ובהשראת רוח הקודש". על פי דימוי אחר אהוב על ידי אבות הכנסייה הכנסייה מיוצגת בתיבת נוח, שהיא היא לבדה מצילה מהמבול. (קכ"ק 845)
הצהרה שכזו ודאי אינה אהודה בקרבנו כיום, בחברות המדגישות רלטיביזם דתי ותקינות פוליטית. נוסף על כך, אתה עשוי לחשוב כי העולם היה מקום משעמם ביותר לו היו כולם קתולים. אך אין זה נכון: העובדה כי אלוהים מעוניין שכולם יקבלו את אמיתו ואת ישועתו במלואן אין משמעותה שהוא מעדיף חד-גוניות. ההפך הוא הנכון; אחדות הכנסייה מותירה מקום נרחב לשוֹנוּת גדולה בין אנשים, חברות, תרבויות ומסורות שונים. "העושר העצום בשונות שכזו אינו מנוגד לאחדות הכנסייה" (קכ"ק 814). בדומה לכך, "הכנסייה הקתולית אינה דוחה דבר אמיתי או קדוש שמקורו בדתות אחרות" (NA 2). וכך יש מקום בשפע לרוחניות ולתפילה אוונגליסטיות, כריזמטיות ואפילו יהודיות, וכל זאת בקרב הכנסייה האחת הקדושה הקתולית השליחית.