האם אתה חש לעתים שמשהו חסר באמונתך? האם יש לך רצון עז להיות חלק מהקהילה שישוע ייסד בראשונה? מה זאת אומרת להיות "קתולי"? מה מציעה הכנסייה הקתולית שאין בנמצא באף קבוצה נוצרית או משיחית אחרת? מהן עשר סיבות (ועוד אחת) שבעטיין כדאי לך להיות קתולי?

הנחת היסוד של מאמר זה היא שאתה נוצרי, יהודי משיחי, מאמין בישוע, או כל שם אחר המתאים לך. ראה בעמוד האחרון במאמר קישורים למאמרים רלבנטיים עבורך אם אינך מאמין בישוע.

למה להיות קתולי דווקא?

אתה חושב אולי שמדובר ברעיון המגוחך ביותר ששמעת אי פעם.

אתה חושב אולי שדי לך בכתבי הקודש לבדם כדי לדעת מהו רצון אלוהים עבורך.

אתה חושב אולי שאלוהים אינו מעוניין ב"דת" או בארגונים כלשהם, אלא מעוניין רק שיהיה לך קשר אישי איתו.

אתה חושב אולי שהדבר היחיד הנחוץ כדי להיוושע הוא לקבל אל לבך את ישוע כאדון וכמושיע.

אתה יהודי אולי, וחושב שהצטרפות לכנסייה הקתולית תיחשב כבגידה באמונה ובמורשת היהודיות שלך.

אולי אתה אפילו אנטי-קתולי, ורואה בקתוליות השחתה פגאנית של האמונה הטהורה שבכתבי הקודש.

ועדיין, אתה חש אולי ש"משהו חסר" באמונתך.

אתה חש אולי שלאלוהים יש "משהו נוסף" עבורך, אך עדיין אין לך מושג קלוש מהו הדבר הזה.

כנסיית סנט פיטר ברומא במבט לאחור על ההיסטוריה – מהמאה הראשונה ועד למאה ה-21, מהמזרח הקרוב העתיק ועד לאמריקה המודרנית – אינספור אנשים חשבו כמוך; מהם היו סקרנים קמעא, אדישים, חשדנים או אפילו בזים לכנסייה הקתולית... עד שהחליטו יום אחד לבחון ברצינות את טענותיה של הכנסייה. פעם אחר פעם הסתיימה חקירה שכזו, שהחלה בתחושת סקרנות או אפילו טינה כלפי הכנסייה הקתולית, בסיפור אהבה מופלא: סיפורו של אלוהים שאהב אותנו כל כך עד כי נתן לבנו יחידו למות כדי שנוכל לקבל חיי עולמים, וייסד את הכנסייה הקתולית (האוניברסלית) כדי לחלוק עם כל ילדיו את חייו הנצחיים – במיוחד בסקרמנט של סעודת האדון.

במאמר זה, כמו גם ביתר המשאבים שעומדים לרשותך באתר זה, תוכל לגלות כיצד:

  • אלוהים מעולם לא אמר כי די בכתבי הקודש לבדם כדי לדעת את רצונו, אלא כונן – בתנ"ך ובברית החדשה – ארגון/מוסד היררכי נראה לעין, והאציל עליו את סמכותו האלוהית כדי שידריך ויוביל אותנו לדרך הישועה שלו.
  • אלוהים אכן מעוניין מאוד ב"דת" בימינו, כפי שהיה מעוניין בכך כשכונן את עבודת הקורבנות באוהל מועד ובבית המקדש. קשר אמיתי, כן, עניו וחכם עם האב – דרך בנו ובהדרכת רוח הקודש – אמור, מבחינה הגיונית, להדריך אותך לחפש בסופו של דבר איחוד מלא עם גופו, הכנסייה הקתולית.
  • אין די ב"קבלת ישוע כאדון וכמושיע" תוך אמונה בלבד; שכן ישוע מעניק את חסדו, את כוחו ואת חייו בעיקר באמצעות הכנסייה הקתולית, לימודיה, פולחנה, תקדישיה (הסקרמנטים) והתחברות הקדושים שלה.
  • האמונה הקתולית היא ההגשמה המושלמת והמלאה של היהדות; עם זאת, אין בכך כדי לבטל את ייעודו הייחודי של עם ישראל או את שליחותם המיוחדת של יהודים המאמינים בישוע וההופכים לחלק מן הכנסייה. כפי שאמרה רוזלין מוס, שהיא יהודיה-קתולית: "בהיותך קתולי – אינך יכול להיות יהודי יותר!".
  • האמונה הקתולית היא האמונה בישוע המשיח המבוססת ביותר על כתבי הקודש, בעוד שקבוצות נוצריות ומשיחיות אחרות התפשרו במידה רבה על מתנות חשובות שהעניק לנו ישוע.

מה זאת אומרת להיות "קתולי"?

אולי אתה מחשיב עצמך, כמו מאמינים רבים אחרים, כקתולי – חבר בקהילה האוניברסלית הבלתי נראית של תלמידי ישוע; אך אינך מחשיב עצמך חבר רשמי בכנסייה הקתולית הרומית.

במובן מסוים, נכון הדבר שאם נטבלת ואתה מאמין בישוע אתה אמנם חבר בגוף המשיח, ורוח הקודש אכן יכול לפעול למען הבשורה באמצעותך ובאמצעות קהילתך. כפי שמלמדת הכנסייה:

"כל מי שנצדקו על ידי אמונה וטבילה מאוחדים במשיח; יש להם זכות, אם כן, להיקרא מאמינים נוצרים / משיחיים, והם אכן נחשבים אחים באדון על ידי חברי הכנסייה הקתולית." (קכ"ק 818)
"יתרה מכך, יסודות קדושים ואמיתיים רבים מצויים גם מחוץ לגבולותיה הנראים לעין של הכנסייה הקתולית: דבר אלוהים הכתוב, חיי חסד, אמונה, תקווה ואהבה, יחד עם מתנות רוח הקודש האחרות; כמו גם יסודות נראים לעין. רוח המשיח משתמשת בכנסיות ובקהילות אלה כאמצעי המוביל לישועה; כוחו של אמצעי זה שאוב משלמותם של החסד והאמת שהפקיד המשיח בידי הכנסייה הקתולית. כל הברכות הללו מקורן במשיח ישוע וכולן מובילות אליו, וכולן מהוות קריאה ל'אחדות קתולית'." (קכ"ק 819)
כנסיית סנט פיטרעם זאת, הכנסייה היחידה שייסד המשיח באמת היא הכנסייה הקתולית – הכנסייה שמאוחדת ומונהגת על ידי האפיפיור, יורשו של פטרוס. רק בה נמצאים "האמצעים המובילים לישועה בשלמותם":
"את קהילת המשיח היחידה כונן מושיענו אחרי שקם לתחייה והפקיד אותה בידי פטרוס, שידאג לה כרועה, ומינה אותו ואת יתר השליחים להגדילה ולהנהיגה. [...] הקהילה הזאת, מוסמכת ומאורגנת כחברה בימינו, קיימת בתוך הכנסייה הקתולית – תחת הנהגתו של יורשו של פטרוס והבישופים המאוחדים איתו. [...] רק באמצעות כנסיית המשיח הקתולית, שהיא הדרך האוניברסלית לישועה, ניתן להשיג את אמצעי הישועה במלואם. אנו מאמינים כי אדוננו הפקיד את כל ברכות הברית החדשה בידי קבוצה שליחית אחת, ופטרוס בראשה, וזאת כדי לכונן על פני כדור הארץ 'גוף המשיח' אחד ויחיד; אליו נכנסים כל מי ששייכים לעם אלוהים." (קכ"ק 816)

כפי שנראה בהמשך, בהיותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה נמצא באיחוד חלקי בלבד עם כנסיית המשיח, ובכך אתה מפסיד ברכות רבות שאלוהים חפץ להעניק לך:

"הכנסייה יודעת כי יש לה דברים משותפים רבים עם מי שנטבלו ונתכבדו בכינוי 'משיחיים' / 'נוצרים', אך אינם מאמינים באמונה הקתולית במלואה ואינם מאוחדים עם יורשיו של פטרוס. אלה המאמינים במשיח ונטבלו כראוי נמצאים באיחוד מסוים, אם כי לא שלם, עם הכנסייה הקתולית." (קכ"ק 838)

הבה נבחן כעת כמה מהברכות שאלוהים חפץ להעניק גם לך בכנסייתו. [ללימוד מעמיק של "אמצעי הישועה במלואם" ו"כל ברכות הברית החדשה" המוצעים על ידי הכנסייה ראה הקורס המקוון]


עשר סיבות טובות להיות קתולי:

  • ישוע המשיח ייסד קהילה אחת* (לא אוסף של קבוצות נוצריות ומשיחיות שונות), ורצונו הוא שכולם יהיו חלק מכנסייה אחת זו.
  • ישוע כונן כנסייה נראית לעין*, בעלת מנהיגים נראים לעין – לא גוף בלתי נראה חסר סמכות אמיתית.
  • דרך ירושה שליחית ומסורת שליחית* מוסרת הכנסייה הקתולית את לימודיהם האמיתיים של ישוע המשיח ושליחיו.
  1. ישוע נתן לכנסייתו את מתנת האי-טעייה* – מה שמעניק לנו ודאות בענייני אמונה ומוסר חשובים, ומאפשר לנו לדעת בביטחון מה עלינו להאמין וכיצד עלינו לחיות את חיינו.
  2. בכנסייה הקתולית בלבד נמצאים אמצעי הישועה במלואם*, וכל האמצעים הדרושים לגדילה בקדושה ובחסד*.
  3. הליטורגיה (פולחן) הקדושה* של הכנסייה מביאה אותנו אל רז הפסחא ומאחדת אותנו עם הליטורגיה השמימית של המלאכים והקדושים.
  4. הכנסייה מתווכת עבורנו את התקדישים (הסקרמנטים)* של המשיח: אפיקי החסד של אלוהים, חייו ואהבתו אלינו.
  5. בכנסייה ניתן לקחת חלק באויכריסטיה (סעודת האדון או לחם הקודש)* – גופו ודמו של האדון, מקור החיים המשיחיים ושיאם.
  6. בכנסייה הקתולית נמצא איחוד מלא עם משפחותינו הארצית והשמימית, התחברות הקדושים*.
  7. ישוע העניק לנו את אימו מרים (מריה)* כאם הכנסייה וכאימנו האישית, האוהבת אותנו ומשגיחה עלינו.

 

1. ישוע ייסד קהילה אחת* (לא אוסף של קבוצות נוצריות ומשיחיות שונות)

StPeters3.jpg אנו למדים מהבשורה על פי יוחנן כמה חשוב היה לישוע שכל ההולכים אחריו יהיו מאוחדים. הוא התפלל עבור כל המאמינים כי "יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד; כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי" (יוחנן יז, 21). כאשר אנו קוראים בברית החדשה אנו רואים שישוע ייסד קהילה אחת ויחידה, מאוחדת תחת הנהגתם של פטרוס ויתר השליחים. הוא מעולם לא כונן אוסף בלתי מאורגן של קבוצות נוצריות ומשיחיות כפי שקיימות כיום – שונות האחת מהשנייה וחסרות הסכמה ביניהן בענייני אמונה ומוסר חשובים. הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות התנתקו מאחדות עם האפיפיור בשנת 1054. הכנסיות הפרוטסטנטיות גרמו נזק נוסף לאחדות הנצרות בהיפרדן מהכנסייה הקתולית החל במאה ה-16, והן ממשיכות להתפצל עוד גם בימינו. אפילו הכנסיות החדשות ה"לא משויכות" (זאת אומרת, אינן מגדירות עצמן כשייכות לאף קבוצה נוצרית או משיחית) – גם אם הן נמנעות מלסווג עצמן – הן בעצם קבוצה נוספת של נוצרים אוונגלים. והתנועה היהודית-משיחית, תוך ניסיון אציל לגלות מחדש את השורשים היהודיים של הנצרות, מוכתמת גם היא באותו חוסר אחדות המאפיין את הכנסיות הפרוטסטנטיות.

הכנסייה האחת האוניברסלית שייסד ישוע, הכנסייה היחידה ששמרה על אחדותה במשך 2000 השנים האחרונות, תוך התפשטות לזמנים ולמקומות שונים – היא הכנסייה הקתולית.

בהישארותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה תורם, אם כך – גם אם לא במודע ושלא באשמתך – לחוסר האחדות של גוף המשיח. בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה מצטרף בעצם לכנסייה המקורית שייסד ישוע המשיח, ותורם לאחדות שעבורה התפלל ישוע!

2. ישוע כונן כנסייה נראית לעין* בעלת מנהיגים נראים לעין

מדוע יש כזה חוסר אחדות בקרב קהילות פרוטסטנטיות / אוונגליות / משיחיות? מפאת היעדרותה של סמכות חוקית (לגיטימית). לעתים קרובות נאמר כי הכנסייה היא האיחוד הבלתי נראה של כל המאמינים, כי היא מודרכת על ידי רוח הקודש וכי ישוע הוא העומד בראשה – וכי אין בראשה סמכות אנושית מהותית כאן על פני כדור הארץ. אך התיאוריה הזו מקורה אינו בכתבי הקודש והיא אינה עובדת בפועל. היא גרמה למעשה לבלבול עצום ולמחלוקות בתוך גוף המשיח.

בקוראנו בכתבי הקודש אנו מוצאים תיאור אחר לחלוטין: בזמן יציאת מצרים היה מאוחד עם אלוהים תחת הנהגתם של משה ושל 70הזקנים – מי שמסרו לעם את דבר אלוהים, פירשו אותו ושפטו את העם (שמות יח, יג–כו; במדבר יא, טז–כה). גם בתקופת מלכות דוד נמשך מצב זה; העם היה מאוחד תחת סמכותו של המלך, שהיה כפוף לדברי הנביאים.

Jesus & Peter תמונה דומה מצטיירת בברית החדשה: ישוע העניק לקהילתו מנהיג אנושי אמיתי בדמותו של פטרוס. ישוע אמר שפטרוס יהיה הסלע שעליו יבנה את קהילתו. הוא נתן לו את מפתחות השמים (מתי טז, 17–19), מינה אותו כרועה הקהילה (יוחנן כא, 15–17) והסמיך אותו להיות זה שיחזק באמונה את אחיו השליחים (לוקס כב, 31–32). נוסף על כך העניק ישוע את סמכותו גם ליתר השליחים באומרו להם: "הַשּׁוֹמֵעַ אֲלֵיכֶם, אֵלַי הוּא שׁוֹמֵעַ" (לוקס י, 16); כמו כן נתן להם סמכות לסלוח על חטאים (יוחנן כ, 23). קרא בספר מעשי השליחים כיצד הנהיגו פטרוס ויתר השליחים את הקהילה בהכריזם את הבשורה ובקבלתם החלטות כבדות משקל (מעשי השליחים ב, 1–14; טו, 7–12).

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תהפוך לחלק מהקהילה שנוצרה לפי תבניתו של עם אלוהים כפי שמתואר בכתבי הקודש, ותקבל עליך את הסמכות שישוע עצמו העניק ליורשיו.

3. ישוע כונן ירושה שליחית ומסורת שליחית* אשר מוסרות את לימודיהם האמיתיים של ישוע המשיח ושליחיו

אולי אתה תמה: האם נשמרה הסמכות האלוהית הזו בקרב הכנסייה עד לימינו אנו? אכן כן, באמצעות ירושה שליחית ומסורת שליחית. לאחר שמת יהודה איש קריות בחרו השליחים מיד שליח שיירש את מקומו (מעשי השליחים א, 15–26). כמו כן, אנו רואים בברית החדשה כיצד מינו השליחים זקנים (מעשי השליחים יד, 32; אל טיטוס א, 5) וכיצד מסרו את סמכותם ליורשיהם: "וְהַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים, הַפְקֵד אוֹתָם בִּידֵי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים הַמֻּכְשָׁרִים לְלַמֵּד גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים" (השנייה אל טימותיאוס ב, 2). אנו קוראים בברית החדשה גם על מבנה הסמכות המשולש הכולל הגמונים (בישופים), זקנים (כוהנים) ושמשים (דיאקונים) (הראשונה אל טימותיאוס ג, 1, 8; ה, 17). מראשית הנצרות נחשבו הבישופים יורשיהם של השליחים; הבישוף של רומא היה יורשו של פטרוס, שמת ברומא. אם כן, אחדות הכנסייה מוגנת באמצעות מסירת לימודי ישוע המשיח דרך הירושה השליחית של הבישוף של רומא, האפיפיור, בשיתוף עם כל יתר הבישופים, יורשיהם של יתר השליחים.

Benedict התגובה הטבעית המיידית נגד טענה זו היא לעתים קרובות: "מדוע עליי להיכנע למרותם של אישים אלה? ידוע מההיסטוריה כיצד אנשים השתמשו לרעה בסמכותם וטעו ביותר!". נכון הוא הדבר, כי בכל מקרה של מתן סמכות בידי אנשים יש סכנה כי ישתמשו בה לרעה. אך אנחנו לעולם איננו חופשיים מסמכות אנושית בכל הנוגע לעניינים רוחניים. כשאנו מחליטים להשתייך לקהילה מסוימת, אנו נכנעים למרותו של מנהיג הקהילה או של הרב וללימודיו – אשר יכולים לסטות מהאמת. ואם אנו מחליטים לדחות על הסף סמכות כלשהי, או אז הופכים אנחנו בעצמנו למרות שאליה אנו נכנעים – שגם בה היכולת לטעות, המגבלות והעיוורון הפרטיים שלנו. במילים אחרות, עלינו לבחור מהי המרות שאליה אנו נכנעים: הסמכות שישוע המשיח בעצמו מינה כשהבטיח כי "רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת" (יוחנן טז, 13) וכי "שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ" (מתי טז, 18); או הסמכות האנושית של מישהו אחר. דחיית סמכותו של האפיפיור משמעותה כי כל מנהיג קהילה, או אפילו כל אדם פרטי, הופך להיות "אפיפיור" בעצמו, המלמד את קהילתו פרשנותו האישית לכתבי הקודש. זהו איננו המתכון לאחדות, כי אם לאנרכיה. עדיף ללא ספק לקבל את הסמכות שמינה ישוע המשיח ואשר שומרת בנאמנות על תורתו – כפי שהבטיח!

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תזכה להאזין ללימודיו האמיתיים של ישוע המשיח ושל השליחים, לימודים שנמסרו דרך המסורת השליחית!

4. האי-טעייה של הכנסייה* מעניקה לנו ביטחון באשר למה עלינו להאמין וכיצד עלינו לחיות את חיינו

הסיבה הטובה ביותר להיכנע למרותה של הכנסייה הקתולית היא שישוע העניק לה יכולת מופלאה של אי-טעייה, אשר שומרת על אחדות דוקטרינלית ואשר מבטיחה ודאות באשר ללימודיה. אם היית במשך תקופה פרוטסטנטי, אוונגליסט או יהודי משיחי, שמעת ודאי מאות דרשות שונות שפירשו את כתבי הקודש בצורות שונות המנוגדות לעתים לחלוטין זו לזו. אולי אתה, כמאמינים רבים אחרים, מרגיש מבולבל וחסר ביטחון באשר לאמונתך – עכשיו אף יותר מאשר בשנים קודמות – וכל זאת מפאת התיאוריות והפרשנויות השונות והסותרות זו את זו ששמעת במשך השנים.

ישוע המשיח מעולם לא רצה שכך יהיה. בשום מקום בכתבי הקודש איננו רואים כי כל מאמין או מאמינה לומדים בעצמם את כתבי הקודש ומחליטים בעצמם במה להאמין – ללא פנייה לסמכות גבוהה מהם. בידי המאמינים בארבע המאות הראשונות לספירה אף לא היה ספר הברית החדשה (הקנון של הברית החדשה נחתם רק בשנים 393–397 לספירה). המרות שאליה נכנעו בענייני אמונה ומוסר הייתה זו של השליחים ויורשיהם. ראינו לעיל כיצד הבטיח ישוע המשיח לתלמידיו כי "שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ" על קהילתו, וכי רוח הקודש ידריך אותם אל כל האמת ו" יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם" (יוחנן יד, 26). אכן, בברית החדשה נקראת הקהילה "עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ" (הראשונה אל טימותיאוס ג, 15).

Catechism.jpg אף שהחברה הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים מעודדת ספקנות ואי ודאות, אין זה אפשרי לבנות חיים ללא יסודות איתנים. למאמינים בכתבי הקודש אכן יש יסוד בישוע המשיח ובדבר אלוהים, אך יסוד זה מעורער לעתים קרובות בידי פירושים סותרים לכתבי הקודש. בניגוד לכך, אין דבר נפלא יותר מאשר הביטחון באשר למה עלינו להאמין וכיצד עלינו לחיות את חיינו. רוח הקודש הדריך בנאמנות את הכנסייה ב-2000 השנים האחרונות, כך שאנו יכולים לדעת בוודאות כיצד הבינו ופירשו השליחים והמאמינים הראשונים את כתבי הקודש. קרא בעצמך את הקתכיזם של הכנסייה הקתולית (או את התקציר שלו), ותיווכח לדעת בבירור מה באמת מלמדים כתבי הקודש, לאור מסורת הכנסייה, בעניינים חשובים כגון התגלות אלוהים, הבריאה, טבע האדם, השילוש, אלוהותו של המשיח, ביאתו השנייה הצפויה, רוח הקודש, טבע הכנסייה, מרים, אימו של ישוע, החיים לאחר המוות, השפעות הטבילה, סעודת האדון, כיצד אנו נושעים ועוד ועוד.

שאלה חשובה לא פחות היא השאלה כיצד עלינו לחיות, או שאלות כבדות משקל בנושאי מוסר. אף שכתבי הקודש ברורים מאוד בענייני מוסר מסוימים, אין הם ברורים בכל שאלות המוסר באשר הן. אילו מן המצוות היו תלויות זמן ותרבות, ואילו מהן הן מוחלטות ובלתי משתנות? לדוגמה, בתנ"ך יש איסור על גילוח הפאות, על ציור הגוף בכתובות קעקע ועל אכילת חסילונים (שרימפס), ובברית החדשה יש מצווה לנשים לכסות את ראשיהן בעת התפילה; אך אין בכתבי הקודש איסור על הפלות, עבדות, הזרעה מלאכותית או שיבוט אנושי. כיצד עלינו לפרש את עשרת הדיברות בימינו? ללא מסורת בעלת סמכות נתונים המאמינים לחלוטין לגחמת הפירוש של מנהיג הקהילה שלהם; או שעליהם לבטוח בעצמם ובכושר השיפוט שלהם הכפוף לשגיאות ולטעויות; כך יקשה עליהם מאוד לדעת מה נכון ומה לא נכון. כפועל יוצא מכך יכולה להיות מצד אחד אנרכיה מוסרית שבה כל אחד קובע מוסר לעצמו וחוטא רבות מתוך בורות; ומצד שני לגליזם מוסרי נוקשה עד כדי עבדות לחוק והימנעות מדברים טובים רבים מתוך פחד שאולי יש בהם חטא. עדיף בהחלט לשאוב מבאר חוכמתה הנצחית של הכנסייה הקתולית, המונחית על ידי רוח הקודש, וזאת על מנת לדעת באמת מה טוב ומה רע ולחיות באושר חיי קדושה.

מובן שיכולת האי-טעייה של הכנסייה אין משמעותה כי חייהם של מנהיגי הכנסייה הם תמיד מושלמים. האפיפיור, הבישופים והכוהנים גם הם חוטאים, ואין הם מחוסנים מפני מעידות מוסריות, כפי שקרה לא פעם בעבר ואף יקרה, לצערנו, גם בעתיד. אך יש בכך עדות נוספת לנאמנותו ולגדולתו של אלוהים – שכן בענייני אמונה ומוסר הוא מדריך את הכנסייה, המורכבת מחוטאים טועים כמוך וכמוני, במהימנות מושלמת.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית ביכולתך לדעת בוודאות במה להאמין וכיצד לחיות, אף בנושאים החשובים ביותר בחיים!

5. בכנסייה הקתולית בלבד נמצאים אמצעי הישועה במלואם*, וכל האמצעים הדרושים לגדילה בקדושה ובמעלות הטובות*

אם הנך מאמין בישוע ונטבלת, אתה מצוי כבר בנתיב הישועה. אך קבלת ישוע כאדון וכמושיע באמונה בלבד אינה מַספקת כדי להיוושע, כך על פי כתבי הקודש. ישוע המשיח עצמו אמר כי "לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ז, 21). פולוס, השליח הגדול, הזהיר מאמינים לעמוד בטובו של אלוהים פן "גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת" (אל הרומיים יא, 22). הוא מעודד אותנו "בְּיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם" (אל הפיליפיים ב, 12), ומדבר אף על גופו שלו ועל הצורך להשליט בו משמעת ולהביאו לידי כניעה "שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁאַטִּיף לַאֲחֵרִים, אֲנִי עַצְמִי אֶמָּצֵא פָּסוּל" (הראשונה אל הקורינתיים ט, 27). למעשים שלנו חשיבות רבה בכל הנוגע לישועתנו, שכן אלוהים "יִשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו" (אל הרומיים ב, 5–8; השנייה אל הקורינתיים ה, 10; הראשונה לפטרוס א, 17; התגלות כ, 12–13).

GiftsHolySpirit.jpg אנו נושעים אך ורק בזכות חסדו של אלוהים, ואנחנו חסרי ערך לחלוטין בשלב הראשון של ישועתנו (אל האפסיים ב, 8). עם זאת, עלינו להתאמץ למען ישועתנו בפחד וביראה ו"דֶּרֶךְ צָרוֹת רַבּוֹת עָלֵינוּ לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת אֱלֹהִים" (מעשי השליחים יד, 22). כמאמין בישוע כבר יש בידיך "כלים" רבים המועילים לפעולת "מימוש ישועתך", זאת בשיתוף הפעולה של אלוהים וחסדו: באמצעות האמונה בישוע המשיח והטבילה במים נסלחו חטאיך הקודמים; בקריאה בדבר אלוהים אתה לומד, במידה מסוימת, מהו רצונו, ופועל על פי הדרכתו; התפילה מעניקה לך עזרה וכוח; על ידי ההלל מאציל עליך אלוהים את אושרו; באמצעות מעשי צדקה אתה גדל בהיותך דומה יותר ויותר לאלוהים ולנדיבותו.

אך בהישארותך מחוץ לכנסייה אתה מפסיד "כלים" רבים שהעניק לנו ישוע כדי שנוכל לקדם את ישועתנו ואת ישועת העולם וכדי לסייע בידינו לגדול בקדושה. אתה ממשיך אמנם בדרך אל הישועה, אך בידיך "ציוד חלקי" בלבד – וכך מטרתך הופכת להיות קשה יותר להשגה. דנו כבר בחשיבותה של הסמכות: בהיותך מנותק ממסורתה הסמכותית של הכנסייה אתה חשוף ללימודי שקר אשר עלולים לגרום לך להאט או אפילו לעצור בדרך לישועתך. אתה מפסיד את סעודת האדון, גופו ודמו של המשיח, האיחוד האינטימי ביותר בין החתן לבין כלתו (ראה בהמשך). כמו כן נשללים ממך רוב התקדישים (הסקרמנטים) האחרים שהעניק לנו האדון, תקדישים המעניקים לנו באמת את כוחו ואת חסדו. אינך נהנה לחלוטין מהגנתה ומהעתרותיה של מרים ומאחדות מלאה עם התחברות הקדושים בשמים ובארץ, שכן ככל הנראה אינך אפילו מאמין בהם – ועוד הרבה יותר מכך!

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה זוכה במלוא ברכותיו של האדון לישועתנו ולקדושתנו!

6. הליטורגיה הקדושה* של הכנסייה מביאה אותנו אל רז הפסחא ומאחדת אותנו עם הפולחן השמימי של המלאכים והקדושים

אם היית פעם חלק מקהילה אוונגלית או משיחית הורגלת ללא ספק במפגשים מובנים בצורה חופשית, כריזמטיים אולי, בעלי דגש רב על הלל ולימוד נרחב מכתבי הקודש. אף שאין כל פסול בתבנית שכזו, היא בעייתית משום היותה תלויה רבות בטיבם של המנהיגים ושל המורים. אם צוות ההלל גרוע והמורה משעמם או לא רלוונטי – אין כמעט טעם להשתתף במפגשים שכאלה. במקרה כזה עדיף אולי להישאר בבית ולהתפלל ביחידות או עם כמה קרובים. מאמינים רבים שנחשפו לאסיפות אוונגליסטיות או משיחיות לתקופה מסוימת חשים צורך באסיפה שמתרכזת פחות בבני אדם ויותר באלוהים; אסיפה שיש בה פחות דיבורים, פחות פעילויות ותוכניות, פחות חידושים וריגושים – אסיפה בעלת יותר עומק, יותר כבוד, יותר מסתורין ויותר יראת אלוהים. במילים אחרות, הם משתוקקים לליטורגיה (פולחן).

liturgy2.jpg לעתים תכופות נעתקות המילים מפינו כאשר אנו מתפללים לאלוהים במילים שלנו. מצב זה נורמלי לחלוטין, שכן כולנו חשים לפעמים חלשים מבחינה רוחנית, חסרי השראה או "יבשים". במקרה שכזה ייתכן שבחרת לקרוא בקול מן התהלים כתפילה, וחשת כיצד מילותיהם מלאות ההשראה של כתבי הקודש הפכו לתפילתך שלך, עודדו אותך והביעו מה שלא יכולת לומר בעצמך. זהו כוחה של הליטורגיה: מילותיהן הנשגבות של התפילות שנהגו בפיהם של כותבי המקרא מלאי ההשראה או בפיהם של הקדושים הרוחניים – מילים שנשאבו מאוצרותיה הרוחניים העשירים של הכנסייה – הופכות למילותיך שלך. מילים אלה מאחדות את מחשבותיך ואת ליבך עם הדמויות הרוחניות הנבחרות שקדמו לנו, ואתה נשאב לתוך הליטורגיה הנצחית של הכנסייה – מאוחד עם הליטורגיה השמימית הנמצאת מעל כל זמן ומרחב.

תפילה ליטורגית הייתה כמובן התפילה המסורתית הרגילה ביהדות ובנצרות מאז לידתן של שתי האמונות הללו. גם אם חשוב מאוד לטפח דו שיח אישי, ספונטני, עם האדון, בחיי תפילה פרטיים – התפילה הציבורית של עם אלוהים הייתה מאז ומתמיד ליטורגית מעיקרה.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה הופך לחלק מהמסורת הקדושה העשירה של הכנסייה ולמשתתף פעיל בליטורגיה הקדושה שלה – לב ליבו של רז הפסחא של המשיח, שנחגג באיחוד עם כל המלאכים והקדושים בשמים ובארץ!

7. הכנסייה מתווכת עבורנו את התקדישים (הסקרמנטים)* של המשיח: אפיקי החסד של אלוהים, חייו ואהבתו אלינו

Confession2.jpg המתנות הנשגבות והעצומות ביותר שהעניק לנו האדון והעדות המדהימה ביותר לאהבתו הם שבעת הסקרמנטים שכונן. באמצעות שבעת תקדישים אלה מעניק לנו המשיח את חייו ואהבתו. אפשר לומר שאלה מעין "צינורות" המקשרים בין השמים לבין כדור הארץ, אשר באמצעותם יוצק אלוהים את חסדו על ילדיו. התקדישים ממלאים אותנו ברוח הקודש; הם מרפאים אותנו, מזינים אותנו ומחזקים אותנו. מאחר שבזכותם יש לנו חלק בחיי אלוהים, הם האמצעי היעיל ביותר להפיכתנו לקדושים; התקדישים הם גם כלי הנשק שבאמצעותם אנו נלחמים את המלחמה הרוחנית. הסקרמנטים אינם רק סמלים אלא אמצעים המוסרים לנו באמת את חסדו של אלוהים ואת אהבתו. שבעת התקדישים הם:

  1. הטבילה*: הלידה החדשה המטהרת אותנו מחטאינו (אל טיטוס ג, 5), המעניקה לנו את רוח הקודש והמכניסה אותנו אל מותו ותחייתו של המשיח (אל הרומיים ו, 3–7)
  2. חתימת הקודש (האישוש)*: שפיכת רוח הקודש בשלמותה, אשר מחזקת אותנו ומכניסה אותנו לגמרי אל שליחות הכנסייה (מעשי השליחים ח, 14–17)
  3. האויכריסטיה (לחם הקודש או סעודת האדון)*: המעולה שבתקדישים; המשיח מאכיל אותנו בגופו ובדמו, בנפשו ובאלוהותו (מתי יד, 22–24; יוחנן ו, 53)
  4. הפיוס (הווידוי)*: הדרך שבה אנו מקבלים סליחה על חטאים שנעשו אחרי הטבילה – תקדיש שהופקד בידי השליחים על ידי ישוע (יוחנן כ, 22–23)
  5. משיחת החולים*: מעניק לנו את היכולת לשאת מחלות, ולעתים מעניק לנו רפואה, מטהר את נשמתנו ומסייע לנו להתכונן לקראת המפגש עם אלוהים (יעקב ה, 14–15)
  6. הנישואין*: במסגרת הנישואין הופכים הבעל והאישה לעדות חיה לקשר הנאמן שבין המשיח וכנסייתו (אל האפסיים ה, 21–33)
  7. הסמכת הקודש*: ישוע הסמיך אנשים מסוימים לשליחות כהונתית מיוחדת, נוסף על תפקידנו שלנו כ"ממלכת כוהנים" (אל הרומיים טו, 15–16)

למרבה הטרגדיה שבדבר, בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית הפסיד חלק ניכר מהמאמינים הנוצרים חמישה מתוך שבעת התקדישים הללו, ומצב עגום זה נותר בעינו עד לימינו אנו. תקדישים אלו אבדו במידה מסוימת משום שהרפורמטורים איבדו אמונה בהם, ובמידה מסוימת משום שדחו את הכהונה (הסמכת הקודש) שהיו תלויים בה; זאת משום שתקדישי חתימת הקודש, לחם הקודש, הפיוס ומשיחת החולים הצריכו כוהנים מוסמכים (וירושה שליחית) על מנת לבצע אותם כראוי. רק תקדישי הטבילה והנישואין נותרו בקרב המאמינים שדחו את הירושה השליחית. גרוע מכך, קבוצות רבות של מאמינים משיחיים המבצעות טבילה אך ורק לשם ישוע – במקום לשם האב, הבן ורוח הקודש – טבילתם אינה תקפה. הכנסיות האורתודוקסיות, לעומת זאת, גם אם אינן מאוחדות עם האפיפיורות, שמרו על ירושה שליחית תקפה והסמכת קודש, ועל כן יש בקרבן שבעה תקדישים בני תוקף.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה זוכה לקבל את כוחו ואהבתו של המשיח בשלמותם, הניתנים לנו באמצעות שבעת התקדישים!

8. בכנסייה ניתן לקחת חלק באויכריסטיה (סעודת האדון או לחם הקודש)* – גופו ודמו של האדון, מקור החיים המשיחיים ושיאם

Eucharist סעודת האדון נקראת "המעולה שבתקדישים" והיא "מקור החיים המשיחיים ושיאם". זוהי מתנה גדולה כל כך, עד כדי היותה סיבה כשלעצמה – אכן, אולי הסיבה הטובה ביותר – להצטרף לכנסייה הקתולית. בסעודה האחרונה, ליל הסדר, אמר ישוע לתלמידיו לאחר שבירך על הלחם ועל היין: " קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי [...] זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָּׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים" (מתי כו, 26–28). אז ציווה עליהם: "זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי" (לוקס כב, 19). בפסח הראשון, שנחגג בזמן יציאת מצרים, ציווה אלוהים על עם ישראל להקריב שה ולהזות את דמו על מזוזות הבתים על מנת להיות מוגנים מפני מלאך המוות. או אז אכלו בני ישראל את השה כאות לבריתם עם אלוהים. בסעודה האחרונה חשף ישוע את עצמו כשה האלוהים המכפר על חטאי העולם כולו, החותם איתנו ברית חדשה והמגן עלינו מפני מוות נצחי.

גם עלינו לאכול את השה – גופו ודמו של קורבן הפסח החדש, המוצג בפנינו בכל מיסה. ישוע עצמו אמר: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם. הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם... כִּי בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי" (יוחנן ו, 53–55). זו הייתה הצהרה מזעזעת, אשר בעקבותיה עזבו את ישוע רבים מתלמידיו (שם שם, 66). למרבה הצער, דבר דומה קרה בתקופת הרפורמציה – נוצרים רבים הגיעו למסקנה כי אינם יכולים להשלים עוד עם דבריו של המשיח. מאז נגזלה באופן טרגי מנוצרים רבים הזכות לקבל את לחם הקודש, שהוא מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים עבורנו; זאת אם משום שאינם מאמינים בנוכחות האמיתית או משום שאין להם כהונה תקפה שבסמכותה להפוך את הלחם והיין לגופו ולדמו האמיתיים של האדון. וכך מאמינים רבים לוקחים חלק בסעודת האדון אשר – אף שזוהי דרך נהדרת לזכור את סבלות המשיח – יש בה לחם ויין פשוטים שאינם נוכחותו האמיתית והמוחשית של האדון. כתוצאה מכך, מאחר שנוצרים שאינם קתולים אינם מקבלים את לימודיה של הכנסייה הקתולית, הם אינם מורשים ללכת מדי פעם לכנסייה קתולית כדי לקחת חלק בסעודת האדון. זאת משום שתקדיש זה הוא אות לאחדות ולאיחוד מלאים בין כל המאמינים (קכ"ק 1400); בשיתוף תקדיש זה עם מי שאינם מקבלים את מרותה של הכנסייה הקתולית יש כדי ליצור את הרושם המוטעה שכולנו מאוחדים, בעוד שבמציאות טרם הגענו לאחדות רוחנית מושלמת זו. אין בכך משום דחיית אחינו ואחיותינו הלא-קתוליים במשיח, אלא הזמנה עבורם ללמוד יותר על האמונה הקתולית כדי שיגיעו גם הם לאחדות מלאה עם הכנסייה וייקחו חלק בסעודת השה!

העובדה שנוצרים כה רבים אינם לוקחים את לחם הקודש היא מצערת במיוחד משום שבאלף השנים הראשונות בתולדות הנצרות מעולם לא הוטל ספק בנוכחות האמיתית של המשיח בסעודת האדון. פולוס עצמו כתב כי "מִי שֶׁאוֹכֵל מֵהַלֶּחֶם הַזֶּה אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּף הָאָדוֹן וְדָמוֹ" (הראשונה אל הקורינתיים יא, 27). כחמישים שנה מאוחר יותר (107 לספירה) כתב הבישוף איגנטיוס מאנטיוכיה כי "כופרים מתנזרים מסעודת האדון ומתפילה משום שאינם מודים בכך שלחם הקודש הוא הוא גופו של ישוע המשיח גואלנו" (מכתב לסמירניים 6, 2, 2). אבות כנסייה רבים אחרים השתמשו גם הם בלשון בוטה לא פחות בהעידם על הנוכחות האמיתית של המשיח בסעודת האדון.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תוכל לקחת חלק בסעודת הנישואין של השה ולסעוד עם האדון על שולחנו בכל מיסה. תזכה לקבל את מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים – לחם הקודש – גופו ודמו, נשמתו ואלוהותו של האדון שאוהב אותך והקריב את חייו בעדך. זהו האיחוד האינטימי הקרוב ביותר בין אלוהים לבני אדם שניתן להשיג על פני כדור הארץ, נשיקה בין שמים וארץ, שאין לה כל תחליף. כשאתה לוקח חלק באויכריסטיה אתה מקבל את חיי אלוהים ואהבתו, ויש בכוחם כדי "להטעין" אותך בכוחו ובחסדו. האם זה משהו שאתה מעדיף לחיות בלעדיו?

9. בכנסייה הקתולית נמצא איחוד מלא עם משפחותינו הארצית והשמימית, התחברות הקדושים*

Saints אלוהים אינו מושיע אותנו כיחידים. הוא מושיע אותנו ב"צרורות" – כמשפחה, כקהילה, כעם, כממלכה. מאמינים רבים הם בעלי תפיסה אינדיבידואליסטית משהו של הישועה, והם רואים בישועה דבר שהוא "ביני לבין ישוע". הם אכן מבקשים ממאמינים אחרים כאן על פני כדור הארץ להתפלל עבורם, אך מכחישים כי כל קבלת עזרה מהקדושים שבשמים היא אפשרית או נחוצה. הם רואים בתיווך מעין זה רוחניות מהסוג שנאסר עלינו לעסוק בה על פי דברים יח; או הפרה של ההצהרה באיגרת הראשונה אל טימותיאוס: "הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (ב, 5). ישוע הוא ללא ספק המתווך היחיד בינינו לבין אבינו שבשמים, אך אין זה אומר כי איננו יכולים להשתתף בתיווך זה. בכל פעם שאנו מתפללים עבור אדם אחר אנו בעצם מתווכים עבורו בפני אלוהים. אלוהים אף מעודד סוג כזה של תיווך (הראשונה אל טימותיאוס ב, 1), ואנו רואים בברית החדשה כי מצב זה נמשך אף אחרי המוות – הקדושים שנלקחו להיות עם האדון ממשיכים להיות איתנו ולסייע לנו בדרכנו למטרתנו הסופית. הם "עֲנַן עֵדִים" (אל העברים יב, 1) המקיף אותנו, "רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֻשְׁלָמִים" שאיתם נתאחד בירושלים השמימית (שם שם, 22–23). אפילו האיש העשיר הסובל בשאול העתיר בעד אחיו החיים עדיין, וביקש מאברהם לשלוח את אלעזר אל בית אביו כדי להזהירם (לוקס טז, 19–31). האיש העשיר – המצוי בכור המצרף? – ממלא כאן תפקיד של מתווך, ואברהם משמש כמתווך בינו לבין אלוהים ואחיו. בספר ההתגלות אנו רואים גם כיצד הזקנים והמלאכים מביאים לפני כיסא אלוהים קערות מלאות קטורת שהן תפילות הקדושים שעל פני כדור הארץ (התגלות ה, 8; ח, 3); וכיצד הקדושים שמתו למען הבשורה מפצירים באלוהים: "עַד מָתַי, אֲדֹנָי הַקָּדוֹשׁ וַאֲמִתִּי, לֹא תִּשְׁפֹּט וְתִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ?" (שם ו, 10).

אלוהים מעוניין בישועה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו, אך הוא מעוניין לא פחות באחדות האהבה בינינו – אחדות שאינה מופרת על ידי המוות (אל הרומיים ח, 35–39). משפחתו של אלוהים כוללת את כל חברי כנסייתו – בין אם על פני כדור הארץ, בשמים או מי שעדיין מחכים לטיהורם הסופי בכור המצרף (הראשונה אל הקורינתיים ג, 12–15). הקדושים שחיו לפנינו הם מופת הקדושה עבורנו; בשמים הפכה אהבתם למושלמת, וביכולתם לסייע בידינו בצורה טובה יותר באמצעות תפילותיהם מאשר היה באפשרותם כשהיו בחיים. הם מתפללים עבורנו ממעל ואנו יכולים לבקש את עזרתם ממקום מושבנו בעולם; אנו מצווים להתפלל גם עבור מי שסובלים בכור המצרף. אם מי מקרוביך נפטר אי פעם האם תפילה עבורו או תפילה לבקשת עזרתו אינה התגובה הטבעית והאנושית ביותר?

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תיקח חלק מלא בהתחברות הנצחית האוהבת של כל הקדושים שבשמים, בארץ ובכור המצרף.

10. ישוע העניק לנו את אימו מרים* כאם הכנסייה וכאימנו האישית, האוהבת אותנו ומשגיחה עלינו

אלוהים העניק לנו אם. כשראה ישוע את אימו מרים ואת יוחנן תלמידו עומדים למרגלות הצלב רגעים ספורים לפני מותו הוא אמר למרים "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ" וליוחנן אמר "הִנֵּה אִמְּךָ" (יוחנן יט, 26). בייסוריו הרבים עשה ישוע המשיח יותר מ"סידורים אחרונים" במשפחתו. הוא הפך את מרים לאם האנושות כולה.

mary-jesus.jpg כשהפך בן האלוהים הנצחי לבן אדם הוא שכן ברחמה של עלמה יהודייה זו במשך תשעה חודשים. בדיוק כפי שארון הברית היה בזמנו כלי קיבול קדוש ש"הכיל" את נוכחותו האמיתית של אלוהים באוהל מועד ובבית המקדש – כך בחר אלוהים במרים להיות "ארון הברית החדשה" שהכיל את נוכחותו האמיתית. על מנת להכין אותה למשימה נשגבה זו הוא העניק לה את חסדו במלואו והושיע אותה מכל חטא. זו הסיבה שבעטיה בירך אותה מלאך האלוהים במילים "שִׂמְחִי, בְּרוּכַת הַחֶסֶד" (לוקס א, 28).

עניינו של אלוהים לאורך הכתובים הוא להשפיל את הגאים ולרומם את הענווים, כפי שאמרה מרים בעצמה: "עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר אֶת אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹת גַּאֲוָה בְּלִבָּם. שַׁלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם" (שם שם, 51–52). אלוהים בחר לבוא אל האנושות דרך האישה הענווה ביותר. בבשורות תפקידה הוא צנוע ומוצנע. גדולתה אינה מתגלה דרך מילים או מעשים נשגבים, אלא דווקא באמונתה השקטה וציותה לדבר אלוהים, ונאמנותה בגידול ישוע והקרבת עצמה לחלוטין עבורו ועבור שליחותו. והיא אכן ראתה את הנולד כאשר הבינה שאלוהים ייתן לה מקום מרומם בסיפור הישועה, באומרה: "הִנֵּה 'אַשְׁרֶיהָ' יֹאמְרוּ מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים" (שם שם, 48).

אנו מקבלים הצצה לתפקידה הנעלה של מרים בספר ההתגלות. יוחנן רואה בחזונו את ארון הברית מופיע במקדש השמימי (התגלות יא, 19). מיד לאחר מכן הוא רואה "אִשָּׁה אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים; הָרָה הִיא וְזוֹעֶקֶת מִכְּאֵבִים וְצִירֵי לֵדָה [...] לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה בֵּן זָכָר, אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִים בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, נֶחְטַף בְּנָהּ אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל כִּסְאוֹ" (שם יב, 1–2, 5). הבן הזה הוא ישוע המשיח ואימו, האישה, היא מרים, בת ישראל ואימה של הכנסייה. היא גם האישה שזרעה יפצע את ראש הנחש כפי שהבטיח אלוהים לאחר שחטאו אדם וחווה (בראשית ג, טו). למרים תפקיד מרכזי במלחמה הרוחנית נגד השטן: "קָצַף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאָר זַרְעָהּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ" (התגלות יב, 17). מיהם "שאר זרעה"? אנחנו. מרים היא אימנו האוהבת, המהווה דוגמה עבורנו והמגנה עלינו. היא מתפללת עבורנו ומסייעת לנו בדרכנו אל הישועה. היא אינה עומדת במקום ישוע המשיח אלא מובילה אותנו אליו. כולנו גדלים בהיותנו דומים לה ולישוע בכך שנלמד מענוותה, ציותה, נאמנותה, קדושתה ואהבתה.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תהפוך לחלק ממשפחתו האנושית של אלוהים, שמרים היא האם והמופת שלה: בת ישראל, אימו של המשיח ואם הכנסייה.


והסיבה ה-11: "מחוץ לכנסייה אין ישועה"

לאחר שבחנו 10 סיבות טובות להצטרף לכנסייה הקתולית, הבה נבחן כעת סיבה נוספת הנובעת לוגית מכל העשר שלעיל: הכנסייה היא הכרחית על מנת להיוושע (אף שיש להבין הצהרה זו כראוי). כמה מאבות הכנסייה הביעו זאת במילים בוטות משהו. קיפריאנוס מקרתגו, לדוגמה, כתב במאה השלישית:

PeterKeys.jpg "עליו [על פטרוס] בונה [האדון] את הקהילה, ואותו מינה להאכיל את צאנו... הוא הסמיך "יושב ראש" אחד ויחיד, וכונן בסמכותו שלו מקור וסיבה מהותיים לאחדות זו... אם מישהו [כיום] אינו מקבל את האחדות הזו עם פטרוס – האם ניתן לשער שהוא עדיין מאמין? אם ברצונו של מישהו לזנוח את פטרוס, שעליו נבנתה הקהילה, ואת מינויו – האם הוא עדיין יכול להיות בטוח כי הוא חלק מהכנסייה?" (קיפריאנוס הקדוש מקרתגו, [251 לספירה])
"אבינו שבשמים אינו אביו של מי שהכנסייה אינה אימו" (קיפריאנוס הקדוש)

האם משמעות הדבר היא כי כל מי שאינו קתולי רשמית, כולל מאמינים נוצרים ומשיחיים, אינו יכול להיוושע? לא. כפי שראינו לעיל, אם הנך נוצרי או משיחי שנטבל באמונה טובה – אתה מצוי כבר באחדות חלקית עם הכנסייה הקתולית ויש לך מעט מכוחו המושיע של ישוע המשיח, הכוח שהפקיד בידי הכנסייה.

מבחינה אובייקטיבית על מנת להיוושע יש צורך בכנסייה הקתולית האחת והיחידה שייסד ישוע המשיח ואשר לה נתן את האמת ואת החסד במלואם: "לפיכך מי שיודע כי הכנסייה הקתולית נוסדה כ[אמצעי] הכרחי על ידי אלוהים דרך המשיח ומסרב להיות או להישאר חלק ממנה – אינו יכול להיוושע" (קכ"ק 846). במילים אחרות, מי שחש ללא ספק כי רוח הקודש מגלה לו שהאמת נמצאת בכנסייה הקתולית, אך בוחר מרצונו ומעיקשותו להתנגד להדרכתו של האדון להישאר בה – כי אז הוא מסכן את ישועתו.

מבחינה סובייקטיבית לעומת זאת, האדון הוא רחום וחנון ולא ירשיע את מי שאינם מודעים, שלא באשמתם, לכוחה המושיע של הכנסייה הקתולית – הלא אלה רוב המאמינים הלא-קתולים (המצויים באחדות חלקית לא שלמה עם הכנסייה) שאינם מודעים לחלוטין או שאינם מבינים כראוי את הצהרות הכנסייה:

מי שאינם מכירים את בשורתו של המשיח ואת כנסייתו, שלא באשמתם, אך מחפשים אחר אלוהים בלב שלם וכן; ומנסים בכוח חסדו לעשות את רצונו כפי שהם מבינים אותו ועל פי מצפונם – גם אלה עשויים להיוושע (קכ"ק 847).

בסופו של דבר ישוע הוא המושיע. השאלה העיקרית כאן היא: כיצד בדיוק הוא מושיע אותנו? האם די באמונה בו? בכתבי הקודש ראיות רבות* לכך שאין די באמונה לבדה, וכי כולנו נישפט על פי מעשינו. ישוע הדגיש גם את חשיבות הטבילה (מרקוס טז, 16) ואת חשיבות הכניעה למרותם של השליחים (מתי טז, 19, יח, 18; לוקס י, 16; יוחנן כ, 23) על מנת לקבל סליחת חטאים וחיי נצח, ואף הזהיר "אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ..." (יוחנן ו, 53–54). משמעות הדבר היא כי ניתן לקבל את מתנותיו של ישוע במלואן אך ורק בכנסייה הקתולית. אך אין זה אומר בהכרח כי קתולים הם אוטומטית במצב רוחני טוב יותר מאשר מאמינים לא-קתולים. ההפך הוא הנכון; לקתולים שקיבלו את החסד ואת האמת במלואם יש אחריות גדולה יותר לתת פרי ראוי למען מלכות אלוהים: "כָּל מִי שֶׁנִּתַּן לוֹ הַרְבֵּה, יִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה" (לוקס יב, 48). מצד שני, יש מאמינים לא-קתולים רבים החיים חיי אמונה, תקווה ואהבה למופת. אלוהים יגמול להם ודאי, אם יהיו "הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע" (מרקוס יג, 13) בחיפושם אחר האמת; זאת גם אם, שלא באשמתם, הם אינם מוצאים את דרכם אל הכנסייה הקתולית.

האם אלוהים מעוניין שכולם יהיו קתולים?

מהי המסקנה העולה מכל האמור לעיל? אלוהים מעוניין שכולם יהיו קתולים כדי שלכולם תהיה גישה לברכותיו ולחסדו במלואם! כפי שמלמדת הכנסייה:

על מנת לאחד מחדש את כל ילדיו, שפוזרו והולכו שולל על ידי החטא, רצה אלוהים האב להכניס לכנסיית בנו את האנושות כולה כאחד. הכנסייה היא המקום שבו האנושות צריכה לגלות מחדש את אחדותה וישועתה. הכנסייה היא "העולם המפויס". היא סירת המפרשים ש"מנווטת את דרכה בביטחה בעולם בעזרת המפרש המושלם של צלב האדון ובהשראת רוח הקודש". על פי דימוי אחר אהוב על ידי אבות הכנסייה הכנסייה מיוצגת בתיבת נוח, שהיא היא לבדה מצילה מהמבול. (קכ"ק 845)

הצהרה שכזו ודאי אינה אהודה בקרבנו כיום, בחברות המדגישות רלטיביזם דתי ותקינות פוליטית. נוסף על כך, אתה עשוי לחשוב כי העולם היה מקום משעמם ביותר לו היו כולם קתולים. אך אין זה נכון: העובדה כי אלוהים מעוניין שכולם יקבלו את אמיתו ואת ישועתו במלואן אין משמעותה שהוא מעדיף חד-גוניות. ההפך הוא הנכון; אחדות הכנסייה מותירה מקום נרחב לשוֹנוּת גדולה בין אנשים, חברות, תרבויות ומסורות שונים. "העושר העצום בשונות שכזו אינו מנוגד לאחדות הכנסייה" (קכ"ק 814). בדומה לכך, "הכנסייה הקתולית אינה דוחה דבר אמיתי או קדוש שמקורו בדתות אחרות" (NA 2). וכך יש מקום בשפע לרוחניות ולתפילה אוונגליסטיות, כריזמטיות ואפילו יהודיות, וכל זאת בקרב הכנסייה האחת הקדושה הקתולית השליחית.


טוב, אז... מה העוקץ?

בשלב זה אתה תוהה ודאי: "אם לכנסייה הקתולית יש כל כך הרבה להציע, או אז מהו ה"קץ'"? זה נראה כמעט טוב מכדי להיות אמיתי. אולי יש לך התנגדויות נפוצות:

קראתי מעט מההיסטוריה של הכנסייה הקתולית, וידוע לי שקתולים עשו דברים נוראיים בעבר...

MotherTeresa.jpg זה נכון. איש אינו מכחיש כי הכנסייה בנויה מבני אדם חוטאים, מהם היו מכה נוראית לאמונה הנוצרית. האפיפיור יוחנן פאולוס השני עצמו קרא לכנסייה "להיות יותר מודעת לחטאי ילדיה"; הכנסייה "מכירה בבניה ובבנותיה החוטאים", ומעודדת אותם "להיטהר, באמצעות חזרה בתשובה, מטעויות העבר וממקרים של כפירה, חוסר עקביות ואיטיות בתגובה" (זיכרון ופיוס: הכנסייה ואשמות העבר 1, 3). אך מקרב הכנסייה יצאו גם אינספור קדושים במשך השנים – אלה שחיו את חיי הכנסייה ואת לימודיה בנאמנות. אלה היו בניה האמיתיים של הכנסייה, והם שמשקפים בצורה הטובה ביותר את טבעה של הכנסייה כנוכחותו של המשיח בעולם. למרות אשמות וחולשות של קתולים הכנסייה נותרת בעינה – המעיין והמקור שממנו נובעים חיי המשיח ואהבתו, שאותם הוא רוצה להעניק גם לך.

הכנסייה הקתולית מעוניינת רק לשלוט בחייהם של אנשים...

בכנות רבה, 99.9999 אחוזים מהקתולים, כולל אנשי הכהונה, לעולם לא יידעו שכף רגלך דרכה בכנסייה. האפיפיור אינו מקבל רשימות שמיות של ה"לכידות" האחרונות של הכנסייה. הכנסייה אינה מעוניינת בשליטה באף אחד; לעומת זאת, היא כן מעוניינת בישועתו של העולם תוך ציות למצוותו של מייסדה "לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים", כך שכל בני האדם יוכלו "לקחת חלק באחדות שבין האב, הבן ורוח האהבה שלהם" (קכ"ק 850), לשוב מדרכיהם של חטא ומוות ולקבל את השמחה והתקווה של חיי הנצח.

אני מכיר קתולים רבים פושרים או שאינם מאמינים אפילו. אני מוצא הרבה יותר חיים ואמונה בקהילה האוונגלית או המשיחית שלי...

נכון הוא הדבר שמאמינים לא-קתולים רבים עשויים להיות בעלי אמונה שוקקת חיים הרבה יותר מזו של קתולים רבים. מאמינים שכאלה זכאים לתשבחות על אמונתם, תקוותם ואהבתם שוקקות החיים. נכון הוא גם כי קתולים רבים זקוקים נואשות לשוב בחזרה אל אלוהים. אך אין בכך כדי לשנות את העובדה כי בהישארותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה מפסיד כמה ממתנותיו החשובות ביותר של ישוע המשיח, כפי שראינו לעיל.

הייתי בכמה כנסיות קתוליות שהכוהן בהן היה כה משעמם. אני לא מקבל מזון רוחני מדרשותיו, ולעתים אני תוהה אם יש לו אמונה כלשהי...

למרבה הצער, יש כוהנים שאינם מטיפים יעילים, אשר איבדו את אמונתם האישית או אפילו מתנגדים ללימודי הכנסייה. זוהי טרגדיה ללא ספק, ועלינו להתפלל עבור כוהנים אלה ואפילו להטיף להם במקרה הצורך. כמו כן, טרגי הדבר כי יש כוהנים שאינם יעילים בלמדם ובהטיפם את דבר אלוהים. לעתים ניתן למצוא כנסייה קתולית אחרת באזור, ובה יש כוהן טוב יותר. אם לא ניתן לעשות זאת, אף שמצב כזה הוא בעיה רצינית, חשוב לדעת שאפילו "כוהן גרוע" הוא עדיין מוסמך על ידי הכנסייה לבצע כראוי את תקדישי הכנסייה. ועל כן אין זה מדויק לומר כי "אינני מקבל מזון רוחני", שכן אפילו "כוהן משעמם" הוא בעל כוח להעניק לך מחילה על חטאיך באמצעות הווידוי ולהאכיל אותך בגופו ובדמו של האדון בזמן המיסה. באשר ללימוד ולדרשות – הדבר החשוב ביותר הוא להכיר את כתבי הקודש ואת לימודי הכנסייה כראוי, כפי שמצויים בקטכיזם של הכנסייה הקתולית (ובתקציר). נוסף על כך יש אינספור ספרים ומקורות שונים זמינים באינטרנט, כגון הקורס המקוון של קתולים למען ישראל, שבאמצעותו תוכל ללמוד על כתבי הקודש ועל האמונה הקתולית.

אני יהודי. לעולם לא אבגוד באמונתי ובמורשתי היהודיות.

"אינך יכול להיות יהודי יותר מאשר בהיותך קתולי!". חקור אתר זה כדי למצוא תשובות באשר לסיבות שבעטיין האמונה הקתולית היא היא התגשמות היהדות – ללא ביטול היהדות; ותלמד גם כיצד אתה יכול להיות קתולי ובו זמנית לחיות חיי אמונה יהודיים מלאים. עיין במאמרים ובמקורות האלה:


המחיר שעליך לשלם

אם אתה שוקל להפוך לחלק מהכנסייה הקתולית, מהם המכשולים והקשיים שאתה עשוי להיתקל בהם בדרכך "הביתה"?

לשינוי זה יש מחיר. תזדקק לענווה רבה, ל"ראש פתוח", לנכונות לזנוח דעות קדומות ולתשוקה עמוקה המלווה בתפילה כדי לקבל את מלוא הדברים שיש לאלוהים להציע לך. תהיה חייב להתפלל הרבה וללמוד בשקדנות. תצטרך אומץ, סבלנות והתמדה – לפני ואחרי הטבילה או קבלתך הרשמית אל הכנסייה, תהיה חייב להחזיק "מַעֲמָד עַד קֵץ". תיתקל בחוסר הבנה ואף בדחייה וברדיפה מצד משפחתך, חבריך וקהילתך. אולי אפילו תיתקל בחוסר עידוד ואף אפתיה מצד קתולים שאינם מבינים את מסע האמונה שלך ואת המחיר שהיה עליך לשלם.

המסע אל אלוהים רצוף בקשיים, אך הוא גם מוקף בחסדו האינסופי של אלוהים ובאהבתו המושלמת אליך. הוא קורא לך לחיות חיים של אהבה נדיבה. הוא קורא לך לבוא אליו. האם תיענה לקריאה זו?

מה עליי לעשות כעת?

mass-painting אם אתה חש שאלוהים קורא לך להצטרף לכנסייה הקתולית:

  • בנה את הקשר שלך עם אלוהים. התפלל יום יום – שוחח איתו ובקש ממנו להדריך אותך אל אמיתותו ואל אורו.
  • למד על האמונה הקתולית – אם באמצעות "קתולים למען ישראל" או באמצעות מקורות קתוליים אחרים (ראה קישורים).
  • מצא כנסייה קתולית באזור מגוריך והתחל לקחת חלק במיסה וללמוד על התפילה והליטורגיה הקתוליות.
  • התחבר לקתולים נאמנים המכירים את אמונתם ואוהבים אותה, כדי שיסייעו בידך להתקדם במסעך לקראת אלוהים.
  • שוחח עם כוהן באשר לרצונך להפוך לקתולי. הקשב לו בדריכות, וודא כי הוא נאמן לכנסייה. אם אתה חש כי הוא סוטה מלימודי הכנסייה, כפי שמופיעים בקתכיזם של הכנסייה הקתולית, בצורה כלשהי, או אם יאמר לך כי אינך צריך להפוך לקתולי – מצא כוהן אחר.

שאלוהים יברך אותך וישמור עליך במסעך אליו!


קריאה נוספת

אם אינך נוצרי או מאמין בישוע מומלץ שתקרא:

אם אתה יהודי עיין במאמרים האלה:

כדי ללמוד עוד על הכנסייה הקתולית ועל התהליך של הפיכה לקתולי, ראה גם:

האם אתה נוצרי אוונגלי או יהודי משיחי? אם כן, האם אמונתך נוטה לחוסר אמונה, ליבריות, פונדמנטליזם או קתוליות? קרא גם: מגמות באוונגליות


FaLang translation system by Faboba